?top secret america
נכתב בתאריך יולי 22, 2010 מאת נדב שאלתיאלהשבוע התפרסמה בוושינגטון פוסט כתבת תחקיר של דנה פריסט (Dana Priest ) וווילאם ארקין (William M. Arkin), על הפרטת שירותי המודיעין בארה"ב. על-פי הכתבה לפחות 1,271 ארגונים ממשלתיים עושים שימוש ב- 1931 חברות פרטיות. 854,000 אמריקאים מחזיקים סיווג סודי ביותר ומועסקים בעשרות אלפי מיקומים שונים בארה"ב ומפיקים לפחות 50,000 דוחות מסווגים כל שנה.
הכתבה יצרה גל תגובות ברשתות החדשות שלא פסח על ישראל. עיקר התגובות או העיסוק של התקשרת בעניין הדגיש את הקושי שבניהול מערכת כה מסועפת ובהפיכתה של ארה"ב למדינת ביטחון לאומי. ירון לונדון עשה את החשבון והגיע לכך שאחד מכל 360 אמריקאים עוסק בתפקיד מסווג.
הטענות הנ"ל אינן חדשות ולא ממש ברור מדוע הן מעוררות סערה כה גדולה. כך למשל, ב-2005 כתב טים שורוק (Tim Shorrock) את הספר Spies for hire שעסק בעניין הפרטת קהילת המודיעין בארה"ב. לטענתו, עוד בשנת ,2005 כ-70% מתקציב הפנטגון יועד לחברות פרטיות. וישנם עיתונאים ואנשי אקדמיה רבים שכבר עסקו בנושא (קאת'רין קארמולה, ג'רמי סקאייל, פטר סינגר, דבורה אבאנט, אני ואחרים). בעיני מי שכבר עסק בנושא הכתבה רחוקה מלהיות חידוש אמיתי, אבל היא המחשה ויזואלית טובה של הנעשה בתחום.
הכתבה הציגה תרשים של הארגונים העושים שימוש בעובדים חיצוניים בעלי סיווג גבוה והציגה באילו תחומים כל ארגון שוכר חברות פרטיות. הדבר הבולט ביותר מהתרשים הוא העובדה שמרבית החברות הן חברות העוסקות בלוגיסטיקה וניהול כאשר 791 חברות (מתוך 1931) הן חברות IT, אשר מתחזקות את שירותי המחשוב של הארגונים הממשלתיים השונים (דבר שקורה גם בישראל). בנוסף ניתן לראות ש 414 חברות עוסקות בתחום משאבי האנוש של מומחים שונים. במילים אחרות לא כל ספק נייר או מנקה שמחזיק בסיווג גבוה בשל אופי המתקן בו הוא עובד הוא מרגל ומסתבר על-פי התרשים שמרבית העובדים הם מהסוג הזה.
כמות החברות או העובדים במנגנוני המודיעין האמריקאיים אינה הבעיה וגם לא המורכבות של המערכת. המערכת האמריקאית אומנם בנויה מכ-17 מנגנוני ביון אך ההפרדה שלהם נדרשת עקב תחומי העיסוק השונים. כך, לא עולה על הדעת שרשות האמונה על סמים תבקר ותנתח מודיעין הקשור לתפוצה גרעינית במיוחד לא כשהיא עושה שימוש באותם אנשים.
אין ספק שגודל מערכת הביטחון האמריקאית יצא מכל פרופורציה ושהפרטת המערכת לא ממש תורמת לפיקוח תקציבי ולשליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון, אך גם אין כל ספק שהכתבה הזאת מאחרת בכמעט עשור ושמה את הדגש על הגודל והמורכבות של המערכת ולא על הכשלים והאתגרים החוקיים, חוקתיים והכלכליים שמערכת מודיעין מסוג זה מציבה.
טוב, אני קצת קצר בזמן, אז אני מקווה שבקרוב אני אתפנה לכתוב קצת יותר בהרחבה על נושא הפרטת שירותי הביטחון בארה"ב ואם לא אז לא נורא.
[1] Shorrock, T. (2008). Spies for hire: the secret world of intelligence outsourcing. New York, Simon & Schuster. Pp14
