Manhattan” – Woody Allen, 1979"
אוקטובר 30, 2010“Manhattan” (Woody Allen, 1979).
“Manhattan” (Woody Allen, 1979).
במליאת הכנסת ב -27 לחודש עלתה הצעה לסדר היום בנושא "פשעי המלחמה של ארצות הברית" (עמוד 216). אחרי שקראתי את הפרוטוקול לא הצלחתי להחליט מה הכי הפריע לי בכל העניין. יש כל כך הרבה נקודות שבהן חפנתי את ראשי בין שתי ידי. אני ברשותכם אציג רק שתיים?
הדבר הראשון שההצעה חושפת הוא שלא רק לארה"ב נמאס מהימין שלנו אלא גם לימין שלנו נמאס מארה"ב ושהוא מתכוון להשיב מלחמה. זו מגמה מדאיגה בפני עצמה בכל הנוגע ליחסים שלנו עם ארה"ב, אם נוסיף לזה את תהליך ההתחזקות של האגף הימני במפה הפוליטית בישראל נפחד עוד יותר.
בעבר אובמה אמר שבחברות אמיתית יש צורך להיות מסוגלים להגיד גם את הדברים הפחות נעימים, מה שמכונה בפי העם ביקורת בונה. ההצעה הנ"ל אפילו לא קרובה לזה, היא יותר בסגנון של הוכחה, מידה כנגד מידה. לא היתה בהצעה שום כוונה אמיתית לדון בפשעי מלחמה או בדרך למניעתם (דבר שראוי היה לעשות), אלא, החבאה של פשעי המלחמה בהם מואשמת ישראל מאחורי הצל הענק שמטילים הפשעים האמריקאים.
הדיון נגמר דיי מהר, כאשר סגן שר החוץ (דני אילון) נתן תשובה דיפלומטית לגבי המוסריות הבלתי מעורערת של ארה"ב ובקשה לשנות את נוסח ההצעה כך שתשמע טוב יותר. ההצעה התקבלה והדיון שכלל רק שני חברי כנסת בא לסיומו.
יש לי עוד כמה דברים לומר בעניין, אבל 05:00 בבוקר ואני צריך קפה. (למי שמעוניין אני עשיתי COPY לפרוטוקול של המליאה והוא מופיע בהמשך)
הדיון הופך למעניין יותר החל מהדקה ה-25 של המשדר, כאשר הדיון מופנה לצורה בה מתנהל תקציב הביטחון בארה"ב. כצפוי מתוכנית טלוויזיה הירידה לפרטים לא משמעותית, אך מציגה סוג של תקציר לנושא.
אהבתי מאוד את דבריו של רוברט קפלן בנוגע לנחיצות של הוצאות ביטחוניות בזמן שלום והטריד אותי מאוד ג'וזף שלא מצליח אף פעם להתעלות מעבר לאותו מסר שהוא מפמפם כבר שנים.
בכל מקרה שווה לצפות בכל הדיון.
Jimmy McMillan הוא המייסד של תנועת "Rent Is Too Damn High Party" והוא ידוע גם בכינויו דרדס אבא. ג'ימי כבר הספיק לרוץ לראשות עיריית ניו יורק ב-2005 ולזכות ב-1000 קולות ו-2009 הוא כבר הצליח להגיע ל 2000+ בוחרים, כך שאם אתם מחליטים לבחור בו אתם ממש לא לבד.
בכל מקרה, מסתבר שאם יש משהו שדרדס אבא טוב בו (אבל ממש טוב בו) זה עימותים טלווזיונים.
Louis Henkin
האחד האנשים החשובים בעולם המשפט הבינלאומי, זכויות האדם והמשפט החוקתי בארה"ב נפטר בגיל 92. כל מי ששייך לקהילת היחסים הבינלאומים מכיר את גודל תרומתו לתחום ואת חשיבותה.
עצוב לאבד אדם כזה…
השתתפתי פעם בדיון על הקשר שבין דמוקרטיה לאיסלאם, במהלך הדיון אחד הפרופסורים שבפאנל אמר שלמצוא קשר בין איסלאם לדמוקרטיה זה כמו לנסות למצוא חתול שחור בחדר חשוך. אף פעם לא חשבתי שהוא צודק וכל כמה זמן נזכרתי באמירה הזו והרגשתי מוטרד, אני חושב שהאמירה הזו נוגדת הרבה מהאופי של מחקרים בתחום מדעי החברה והרוח. כמעט כל מי שעבר פעם ליד כיתה של יחסים בינלאומיים יודע שיש חשיבות רבה להבדלים התרבותיים בין מדינות כאשר מנסים לפרש את המסרים שלהן. אני חושב ששלילת אפשרות של קשר בין השתיים פוסלת טווח רחב של ניתוחים באשר למה שמתרחש במדינות מוסלמיות ומה שהן מנסות להגיד לנו.
עכשיו, למה אני מבלבל על זה את המוח?
היום ראיתי בתוכנית ראיונות עם כותבי ספרים של Cspan, ראיון עם חומאן מאג'ד (Hooman Majd), בנו של דיפלומט איראני שבילה את מרבית חייו במערב והוציא השנה ספר על המערכת הפוליטית באיראן. ממש לאחר שצפיתי בראיון, ראיתי ש the New America Foundation פרסמו הרצאה של שעה. ההרצאה מרתקת והיא נותנת צוהר לצורה בה האיראנים (או לפחות חלק מהם) מפרשים את הסימנים של המערב וכיצד הם רואים את עצמם.