יהודי טוב
מאי 16, 2011דובי קננגיסר שאל בפוסט האחרון שלו כיצד ניתן להתמודד עם האסטרטגיה של "אם תרצו" המציבה אותם כידידי הציונות ומציגה את כל המתנגדים להם כאויב. רמז לתשובה ניתן לדעתי למצוא בתרגום הגרוע של שם הסרט A serious man לעברית (יהודי טוב).
היהודים (ולא רק היהודים) לא אוהבים שאומרים עליהם שהם רעים, להיפך. הם אולי יהיו מוכנים להודות שחלק מהמעשים שלהם פגעו במישהו, אבל גם זה כי "לא הייתה ברירה". אנחנו הרי לא מקיימים תעמולה, אלא הסברה, כאילו שהעולם פשוט לא הבין את המצב שלנו ואם רק נסביר לו הוא מיד יתרצה ויכריז עלינו כצדיקים גמורים.
הבעיה של השמאל היא לא שמציירים אותו כאויב, אלא, חוסר היכולת שלו לפרגן לילד, לתת מילה טובה. לדעתי המצב שונה ממה שדובי מתאר, השמאל לא יכול התדרדר למלחמה של השפלה, מכיוון שהוא כבר משתמש בכלי הביוש (Shaming) לעיתים תכופות מדיי ושוכח להשתמש בחיזוקים חיוביים גם כשמגיע.
הילד הוא טוב בבסיסו, אבל הלקאות חוזרות ונשנות (גם אם ההיגיון העומד בבסיסן הוא צודק) מרחיקות אותו מהגורם המנסה לחנך. ישראלים רבים אינם מאמינים כבר שיש בסיס ערכי אמיתי למשפט ההומניטארי הבינלאומי והם ממש לא מאמינים שיש דרך פעולה אפשרית שלא תזכה לגינוי. מדובר פה בצלקת פסיכולוגית שנצרבה במרבית העם וייקח זמן לשקם את האמון של העם בדבר האוניברסאליות של ערכיי זכויות האדם והמשפט ההומניטארי הבינלאומי.
הדרך להתמודד עם תדמית האויב היא לדעת לא להיות רק האויב ולדעת לבחור את הקרבות.
כאשר אני אומר "לדעת לא להיות רק האויב" אני מדבר על היכולת להתגאות בדברים שהם לכאורה מובנים מאליהם, לא רק להביע סלידה וגועל ממעשי המדינה אלא לדעת גם לתגמל אותה בעבור התנהגות נכונה. זה נכון שטקטיקות ה Naming and Shaming (אפשר לקרוא עליה בהרחבה בספרן של (Margaret. Keck and Kathryn Sikkink) מצליחות לאלץ את ישראל כמדינה לפעול בדרכים מסוימות, (מילת המפתח פה היא לאלץ). ההצלחה האמיתית של השמאל תהייה הטמעת ערכים בקרב מקבלי ההחלטות ולא אילוצם לפעולה.
אני חוזר מסוף שבוע אצל ההורים של בת זוגי לחיים. במהלך הביקור אמה סיפרה לנו על סרט תיעודי שצפתה בו. בסרט מוצגת פנימייה (אם אני לא טועה) של נוער עברייני וסיפורו של מנהל המנסה להחזירם למוטב (וכמובן שהוא גם מצליח). במהלך הסרט הוצגו חצר בית הספר, הכיתות ופינת העישון.
פינת עישון ?
כן, פינת עישון. המנהל הסביר שבכל הנוגע לעישון הוא אפילו לא מנסה לאסור זאת על התלמידים, הוא מאפשר לתלמידים לקיים חופש מסוים במסגרתו הם לוקחים חלק בהתנהגות לא נורמטיבית לכאורה וזה בדיוק מה שהשמאל צריך לפעמים לאפשר לישראלים לעשות.
אני יודע שלבקש להעלים עין מדברים שבד"כ מגיע עליהם מכה זה קשה, אבל לא מדובר על העלמת עין שיטתית מסוג מסוים של התנהגות, אלא, פשוט לגלות לעיתים סלחנות. אני באמת חושב שאם השמאל רוצה להצליח לחזור לשלטון ולגרום למדינה ולאזרחים לבצע פעולות שכיום נראות כלא טבעיות, הוא צריך להפסיק להיות קודם אבא מכה.
