קראתי בישראל היום שהמטה ללוחמה בטרור פירסם אזהרת מסע ברמת "איום מוחשי גבוה מאוד", הקוראת לישראלים לחדד את ערנותם בנסיעותיהם בכל רחבי העולם מחשש לפעולות נקמה מצד איראן וחיזבאללה.
כן, כל העולם. את זה גם אני יכולתי להגיד, למה בדיוק משלמים להם במטה לביטחון לאומי? יש לי תחושה שהם התחילו להוריד את דרישות הקבלה לאנליסטים מודיעיניים.
- לא ברור -
במסגרת שבוע הספר רכשתי את ספרו של רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל". הספר מציג כיצד הגענו ממצב שבו פדיון שבוי התבצע כנגד שבוי בודד, למצב שבו משוחררים מאות אסירים בתמורה לגופות בודדות. הקריאה בספר דומה לקריאת מותחן, הנושאים שעל הפרק תמיד כוללים בתוכם טרוריסטים, בני ערובה ותהליך קבלת החלטות שתוצאותיו המידיות וארוכות הטווח לא בהכרח ידועות.
הספר מבוסס על תחקיר שערך עשור וכלל כ-400 ראיונות ב-20 מדינות. כמות הראיונות והמחקר המקיף מביאים לאור מספר אמיתות כואבות והרמות גבה המלוות באמירת ה-"וואללה" השמורה לתגליות החשובות ביותר. כך למשל, רונן ברגמן מספר בתחילת ספרו ש- "ג'ורג" ראש צוות החוקרים של מוספה דיראני, שהואשם (ע"י דיראני) בעינויים ובהתעללות מינית, הודה כי הורה לחייל להתפשט בחדר החקירות ואיים על דיראני שאם הוא לא ידבר החייל יאנוס אותו. "אין מה לעשות,… כל אחד ומה שפותח אותו ואמרו לי לעשות הכל." לי כל התקרית הזאת הזכירה את הסרט Unthinkable.
יותר מכל הספר מראה כיצד פרשיות השבויים והנעדרים מנהלים את מדיניותם של מנהגי ישראל ולא ההפך. ספר יוצא מהכלל, אני מוריד הכובע בפני עבודתו של ברגמן וממליץ עליה בחום.
אתמול פורסם כי הוועדה לביקורת ה NPT הצליחה להשיג קונצנזוס לגבי המסמך הסופי שלה. המסמך עצמו עדיין לא פורסם, אך הטיוטא שלו זמינה ברשת. זו הפעם השלישית במשך ארבעים שנות קיומה של ה NPT שהושג קונצנזוס שכזה ולמענו ארה"ב הסכימה להקריב את ישראל. (מי שפותח את הקובץ רק בשביל למצוא את ישראל צריך להתחיל לחפש רק בסביבות עמוד 26 או 27, אם אני זוכר נכון)
כפי שכבר ציינתי בעבר, מצריים הייתה בעמדת כוח במהלך הוועידה, כיושבת ראש של גוש המדינות הבלתי מזדהות (118 מדינות) ובראש קואליציית האג'נדה החדשה (כוללת 8 מדינות, ביניהם ברזיל ודרום אפריקה). תמיכתה של מצריים הייתה חשובה לשם השגת הקונצנזוס המיוחל וזו הייתה ניתנת להשגה רק על-ידי קידום האינטרסים המצריים.
מצרים מנסה לקדם כבר זמן רב את רעיון המזרח התיכון כשטח חופשי מגרעין (MEZFWMD) והפעם כאמור, הלך לה קצת יותר טוב.
כמעט כל האתרים העוסקים בתפוצה גרעינית טענו כי העובדה שהשם של ישראל ננקב במפורש בהסכם הסופי הייתה תוצאה של התפשרות אמריקאית על עמדתה הראשונית. הנוסח בו ישראל מוזכרת הוא:
The Conference recalls the reaffirmation by the 2000 Review Conference of the importance of Israel's accession to the Treaty and the placement of all its nuclear facilities under comprehensive IAEA safeguards.
היום יצא לי לראות ב YNET את תגובת ישראל להחלטה. בצעד מאוד לא מפתיע ישראל החליטה שלא לשתף פעולה עם ההחלטה.
"כמדינה שאינה חתומה על האמנה, ישראל איננה מחוייבת להחלטת הוועידה, וזו אינה מהווה כל מקור סמכות עבורה. לאור אופייה המעוות של ההחלטה, ישראל לא תיטול חלק ביישומה", הוסיף חפץ. "בנוגע להשפעות המעשיות של ההחלטה על ישראל, אנו רושמים לפנינו את ההבהרות החשובות של ארה"ב ביחס למדיניותה. הנושא יעלה בשיחת נשיא ארה"ב עם ראש ממשלת ישראל בביקורו בוושינגטון ביום שלישי הקרוב".
עמדת ישראל לא מפתיעה כי היא לא יודעת לנהל דיפלומטיה או מה זה דיפלומטיה ואני אסביר. ראשית יש לציין כי כל ארבעת המדינות אשר לא חתומות על האמנה נזכרות בשם ונקראות להצטרף לאמנה ולשים את מתקניהם הגרעיניים תחת פיקוח של ה – IAEA. שניית, משמעות הדברים האמורים בהחלטה הם התחלה של תהליך של שנתיים שבמהלכו יבחנו הצדדים הצעות לדרכים אשר אמרות להביא לידי פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. סיומו של התהליך יהיה בשנת2012, בה הצדדים יפגשו לוועידה שמטרתה בחינת הדרכים להמשך.
במילים אחרות התהליך המוצע בהחלטה הוא כמעט המינימום הנדרש בכדי להתמודד עם קיומם של כלי נשק להשמדה המונית במזרח התיכון. ישראל יכולה במהלך הדיונים להעלות את קיומם של כלי נשק כימיים וביולוגים בידי סוריה ואיראן ולהשתמש בשיחות כמנוף בכדי לנטרל איומים אלו או בכדי להתחיל תהליך נורמליזציה רב צדדי. אך גם אם ישראל איננה מעוניינת בתהליך נורמליזציה או בנטרול האיומים הכימיים\ביולוגיים, היא עדיין צריכה להיכנס לתוך התהליך רק בכדי שאשמת הכישלון שלו לא תיפול עליה בלבד ובהכרח.
ישראל גם צריכה להכיר היטב את העובדה הידועה לכל המצוינת גם במסמך האסטרטגיה לביטחון לאומי החדש שפורסם ב-28. (עמוד 3, האנליסטים של משרד החוץ לא היו צריכים ללכת רחוק)
"we need to be clear-eyed about the strengths and shortcomings of international institutions that were developed to deal with the challenges of an earlier time and the shortage of political will that has at times stymied the enforcement of international norms.. "
או במילותיו של בן גוריון" או"ם שמום".
מה שאני מנסה להגיד הוא שהעובדה שהגופים הבינלאומיים פגומים ולא יכולים להתמודד עם האתגרים העומדים בפניהם היא סיבה להשתתף בהם ולא סיבה לרטון מהצד. הצטרפות לחגיגה רק תעזור לטרפד ו להאט את התהליך או לכוונו לעמדה נוחה יותר לישראל. אי השתתפות בתהליך קבלת החלטות לא תביא לקבלת ההחלטות שישראל רוצה אלא רק תרחיק אותם.
בכל מקרה, כרגיל סר המפרי (Sir Humphry) מנסח זאת טוב ממני:
תומס שלינג (Thomas Schelling) הוא כלכלן, פרופסור ליחסים בינלאומיים וזוכה פרס נובל לכלכלה (2005). סיפרו The Strategy of Conflict (1960), היה מחקר חלוץ בתורת המיקוח והתנהגות אסטרטגית ונחשב לאחד ממאה הספרים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר במערב משנת 1945.
התיאוריות הכלכליות של שלינג אודות מלחמה הורחבו בספרו Arms and Influence (1966).ספר זה נחשב בעיני כאחד הספרים הטובים ביותר בתחום האסטרטגיה. לאחר זכייתו בפרס הנובל שלינג פרש מחיי האקדמיה ומאז נשמעת מדי פעם השאלה כיצד שלינג היה מנתח מקרה כזה או אחר.
ב – 16 לחודש, The New America Foundation ערכו כנס שעסק באיראן מבלי לנסות לענות בעצמם על שאלה זו, במקום זאת הם בחרו לארח את תומאס שלינג ולתת לו לענות לבד. ההרצאה מרתקת.
אני לא יודע מה יותר מצחיק, פריצת הדרך הלוגית של אשת ראש הממשלה שהבינה כי השלום נמצא בתוכנו, או הניגוד בינה לבין הכתבה על הרחבת הבנייה מחוץ לקו הירוק.
FP הוא מגזין המתעסק במדיניות חוץ והשבוע אני רוצה לקשר לשתי כתבות נחמדות שפורסמו בו. הראשונה נוגעת לפרסום של שגרירות ישראל בבריטניה ברשת החברתית טוויטר. מסתבר שמישהו בשגרירות שלנו היה מספיק דביל בשביל לחשוב שהניסוח הבא מצחיק או הולם:
"You heard it here first: Israeli tennis player carries out hit on #Dubai target http://ow.ly/18A79"
כן…, כמובן שהציוץ נמחק אבל במגזין FP היו מהירים מספיק בשביל לעשות צילום מסך וכך זה נראה.
הכתבה השנייה נוגעת לשאלה שהעלה אחד העורכים במגזין. העורך תהה מדוע הפיכות צבאיות מבוצעות בדרך כלל על-ידי קולונלים (דרגות הביניים) ולא על-ידי גנרלים.
הוידאו הבא מציג שיגור של Atlas V שנערך ע"י נאס"א ב -11 בפברואר, בערך ב – 01:50 מתרחש הפלא והטיל עובר את מהירות הקול ומייצר תמונות ששווה לחזות בהן:
60 דקות פרסמו כתבה על אמצעי אנרגיה נקייה "חדש". (המרכאות הן לא לחינם והמילה חדש היא לא מצג השווא היחיד בכל הסיפור- ליותר פרטים שווה לקרוא את התגובות ב WSJ)
כידוע (או שלא) חודש מרץ הוא ה Deadline למספר תהליכים הנוגעים לבקרת נשק ותפוצה גרעינית. החשוב מבין התהליכים הוא המשא ומתן על ההסכם היורש של START. בפני ההסכם המתגבש עומדים מספר מכשולים הנוגעים לקשירתו עם תוכנית ההגנה מטילים של ארה"ב, מחסור במומחים בתחום הטלמטריה ואישרור ההסכם בסנאט האמריקאי.
Greg Thielmann's כתב מסמך מרשים המעמיד את הציפיות מההסכם בהקשר המתבקש. (קריאת המסמך היא כמעט בגדר חובה לכל המתעניין בתחום)
התהליך השני אשר אמור להסתיים בחודש מרץ הוא הגעה להסכמה אודות הסנקציות אשר יוטלו על איראן. ע"פ Josh Rogin ההסכם המתגבש יהיה בעל ניסוח עמום בכדי לאפשר לרוסיה לתמוך בו ומצד שני לאפשר למדינות אחרות לקדם סנקציות כלכליות נוספות כנגד איראן. ג'וש מצביע גם על תיאום אסטרטגי מוגבר בין ישראל לארה"ב.
There are also increased signs of close coordination between the U.S. and Israel on the Iran issue. In addition to the trip this week by Deputy Secretary of State Jim Steinberg and Under Secretary of Defense Michèle Flournoy, there have been a flurry of high-level visits back and forth in recent weeks.
CIA Director Leon Panetta was there at the end of January, National Security Advisor Jim Jones was in Israel in February, Chairman of Joint Chiefs Adm. Mike Mullen and Deputy Secretary of State Jack Lew were there last week, Vice President Joe Biden is expected there March 4. From the Israeli side, Defense Minister Ehud Barak will be in Washington this week and Prime Minister Benjamin Netanyahu will be in town March 21, and then back again for the nuclear security conference in April.
"You are seeing a very steady, and even stepped-up level, of strategic coordination between the U.S. and Israel at the moment," said one Washington-based Middle East hand. "And given the meaningful shift in tone in public and policy in private that we are seeing from the administration, not to mention the IAEA seeing signs of warhead work in Iran, those talks are sure to be very, very sensitive."
בכל מקרה ניתן לקרוא את כל העניין כאן.
פרסומים חשובים (חדשים) של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (תודה ל ACW שהעלו אותם לרשת)
℘ Implementation of the NPT Safeguards Agreement and relevant provisions of Security Council resolutions 1737 (2006), 1747 (2007), 1803 (2008) and 1835 (2008) in the Islamic Republic of Iran, Gov/2010/10
℘ Implementation of the NPT Safeguards Agreement in the Syrian Arab Republic, Gov/2010/11
Agreement and relevant provisions of Security Council resolutions 1737 (2006), 1747 (2007),
1803 (2008) and 1835 (2008) in the Islamic Republic of Iran GOV/INF/2010/2.
בנוסף לכל התהליכים הגדולים שמתרחשים שווה לתת את תשומת הלב גם לשינויים המבורכים שקלינטון מנהיגה בגוף האחראי על בקרת הנשק בארה"ב.
מתוך תיק דבקה
איראן פרסמה השבוע כי היא מתכוונת להעלות את רמת העשרת האורניום שמתבצע בשיטחה לרמה של 20%.
אז מה?
בניגוד למה שמפורסם ע"י Ynet, תיק דבקה ואחרים העובדה הזאת לא באמת מאיימת באיזו שהיא צורה או מקרבת אותם להשגת נשק גרעיני. על-פי הסטנדרטים הבינלאומים רמת העשרה של 20% היא לשימוש לצרכים אזרחים, לשם בניית נשק גרעיני יש להשיג רמה של לפחות 85% או מעט פחות במידה ומתפשרים מאוד על התוצאה.
ידיעות כאלו הן חסרות ערך, השאלה היא לא האם אנו מקבלים את איראן כמדינה גרעינית אלא האם אנו מקבלים אותה כמדינת סף. ומה הם התנאים שאנו מציבים בפני כל מדינה אשר מבקשת להחזיק בטכנולוגיה גרעינית, זאת מתוך הבנה שמרגע שמדינה מתחילה בפיתוח טכנולוגיית גרעין תמיד תהייה במרחק של שנה עד שמונה מפצצה. 
הערכות המודעין של ארה"ב החל מתחילת שנות ה-90 טענו כי איראן נמצאת כשנה עד שמונה שנים מפצצה.
Late 1991: In congressional reports and CIA assessments, the United States estimates that there is a ‘high degree of certainty that the government of Iran has acquired all or virtually all of the components required for the construction of two to three nuclear weapons.’ A February 1992 report by the U.S. House of Representatives suggests that these two or three nuclear weapons will be operational between February and April 1992.”
“February 24, 1993: CIA director James Woolsey says that Iran is still 8 to 10 years away from being able to produce its own nuclear weapon, but with assistance from abroad it could become a nuclear power earlier.”
“January 1995: The director of the U.S. Arms Control and Disarmament Agency, John Holum, testifies that Iran could have the bomb by 2003.”
“January 5, 1995: U.S. Defense Secretary William Perry says that Iran may be less than five years from building an atomic bomb, although ‘how soon…depends how they go about getting it.’”
“April 29, 1996: Israeli prime minister Shimon Peres says ‘he believes that in four years, they [Iran] may reach nuclear weapons.’”
“October 21, 1998: General Anthony Zinni, head of U.S. Central Command, says Iran could have the capacity to deliver nuclear weapons within five years. ‘If I were a betting man,’ he said, ‘I would say they are on track within five years, they would have the capability.’”
“January 17, 2000: A new CIA assessment on Iran’s nuclear capabilities says that the CIA cannot rule out the possibility that Iran may possess nuclear weapons. The assessment is based on the CIA’s admission that it cannot monitor Iran’s nuclear activities with any precision and hence cannot exclude the prospect that Iran may have nuclear weapons."1
בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד זה שאין ספק שאיראן נמצאת במרחק של חמש עד שש שנים משנת 2016.
___________________________________
1.Iran's Weapons of Mass Destruction: The Real and Potential Threat
ז'ומני Antoine de Jomini
המחקר מככב בעמוד השער של כתב העת המדעי NATURE והוא נקרא " Common Ecology Quantifies Human Insurgency" .
הומר סימפסון במדע
Via - Debka.co.il - תיק דבקה
השבוע הופיע בתיק דבקה ידיעה בדבר לווין ריגול שאיראן מתכננת לשגר בקרוב. הבעיה עם העיקרית עם הידיעה היא שלא באמת מדובר בלווין ריגול, אלא בלווין תקשורת שהוצהר בשנת 2000 כפרוייקט אקדמאי. הבעיה הפחות חשובה היא שככל הנראה הלווין לא ישוגר מאיראן אלא מאיטליה.
חשוב לציין כי תיק דבקה לא לבד ויחד איתם מספר אתרים ערביים מדווחים על שיגור של לווין עם יכולות קצתת יותר מתקדמות מתוך איראן, אבל כך או כך היום הודיעו כי השיגור נדחה לשנת 2011.
ההתקדמות הטכנולוגית של האירנים מדאיגה את הישראלים, אם להיות כנים התקדמות טכנולוגית של כל גורם לא מערבי קצת מפחידה אותנו והסיבות כמעט ברורות. אבל האם הן מוצדקות לאור העובדה שישראל נאבקת בחרם אקדמי על מוסדות ההשכלה הגבוהה שלה מתוך טיעון שרוח המדע מנוגדת לרעיון החרם.
כל העניין הזה הזכיר לי ראיון שראיתי עם סמאול הנטינגטון מחבר "התנגשות הציביליזציות". עד שראיתי את הראיון הייתי בטוח שהספר הוא דיי גרוע ושהוא מלא בנימה אורינטאליסטית חולה. אחרי שראיתי את הראיון המשכתי לחשוב אותו הדבר אבל מצאתי כמה נקודות למחשבה. בראיון הנטינגטון מצביע על העובדה שפרוש המילה מודרני אינו מערבי שטבעי שחברה תשאף להכנס אל העולם המודרני. המשך שקיעת העוצמה של המערב בלתי נמנע טוען הנטיגטון ולכן ראוי לשאול מהי התגובה הנכונה לשינויים בסדר העולמי? הנטיגטון כידוע מציע התערבות די אגרסיבית בתרבויות אחרות בכדי לגרום לפילוג ולעודד זרמים שתומכים במערב. אני חושב שדווקא עדיף לנסות לקנות לנו חסדים בקרב הנושים החדשים.
הראיון:
ביקורת על הנטינגטון:
חלק 1
חלק 2
חלק 3
Theme: TheBuckmaker.com Blogging Themes | Hosting Plan Comparison , Artikles schreiben und Geld verdienen
