Ambassador John Duncan Keynote Address Gov 2.0 L.A. 2/12/2011 from Gov20LA on Vimeo.

מעבר לעובדה שאני חייב לו על Followfriday אחד בטוויטר הבחור פשוט מוצלח ומעניין.

עקבו אחריו גם בטוויטר jduncanMACD@ אם אתם בקטע של בקרת נשק.

Share it

Hide Sites

Visit msnbc.com for breaking news, world news, and news about the economy

Share it

Hide Sites

One might be led to think that NATO supports the rebels in Libya, after all France publicly endorsed the rebels, NATO leaders met in order to discuss different options of intervention and Obama said that Gaddafi's regime lost his legitimacy to role.

In such a case all that is left to do is to decide how to act in order to achieve Gaddafi downfall. There are number of ways and plenty of suggestions on how to do just that, but the real question is not how to strengthen the rebels, but if to strengthen the rebels. It seems today that question remains unanswered at least publicly.

Indeed the west flashed its cards too early and there is no turning back on that. There are a lot of interests in favor of keeping Gaddafi's regime and a lot in favor of the rebels. But no matter which interest you will place under the "keep Gaddafi" rubric, it will have to be considered under the new circumstances of the "All Knowing Gaddafi". The new Gaddafi will never be the same Gaddafi that gave out on the pursuit for nuclear weapons and joined forces with the west to fight terrorism, but more like the old Gaddafi.

Aaron Ellis seems to think that the discussion over the "No Fly Zone" is suffering from politician logic as presented in "Yes Minister" sketch (We need to do something, this is something therefore we must do it). But for me the important part of this sketch is the notion that doing anything is worse than doing nothing. It is this notion that made some of us forget the lessons of the Melian Dialogue (contained in Thucydides’ History of the Peloponnesian War), there is no neutrality in IR. Avoiding the actual steps needed in order to topple Gaddafi's regime means to strengthen him.

As evidence to my claim we could turn to James clapper's latest statement; it seems that Gaddafi will prevail in his struggle against the opposition forces.  Clapper is not alone thinking that unless something is done, Gaddafi will come out with the upper hand, Reality is also doing its best to back his claims.

NATO should choose quickly since the window of opportunity is shrinking rapidly. Doing nothing will help Gaddafi and keep NATO countries as opponents to the regime, backing Gaddafi publicly will be seen as hypocrisy and backing the rebels will mean doing something.

I believe that NATO countries already did the math and chose to publicly support the rebels while behind the scenes defending their interests in the Gaddafi's regime. But in case I'm wrong about NATO's choices and there is still a chance for them to come around, I would like to suggest focusing on Gaddafi ability to recruit mercenaries by monitoring Libya's borders and establishing a "No Fly Zone".

Share it

Hide Sites

כבר חודש ומשהו אני מנסה למצוא זמן בשביל לכתוב על משמעות ההכרה במשפט הבינלאומי. אני רוצה לפתוח ולומר שלא מצאתי, אבל אני כן רוצה לקשר למאמר מעניין בנושא (PDF).

נ.ב.

לאור גל המדינות שמכירות בפלסטין כמדינה והחשש של משרד החוץ מכדור שלג, חשבתי שאולי כדאי להזכיר שבחודש שעבר סגן שר החוץ דני איילון היה משוכנע שרוב המדינות לא יעשו כך:

"סגן שר החוץ דניאל אילון:

בשמחה רבה. בכל אופן, צריך להעמיד דברים על דיוקם, וגם כאשר ברזיל או ארגנטינה מדברות על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית – דרך אגב, זה לא חדש, גם פה מדברים על זה, וכמו שציינת, חבר הכנסת גנאים דיבר על כך שגם ראש הממשלה דיבר על העניין הזה של שתי מדינות לשני עמים וכו'. אבל שים לב, שזה לא בא Carte blanche שמדברים על מדינה פלסטינית. הם אומרים: היא צריכה להיות דמוקרטית, צריך להיות רצף טריטוריאלי, צריך להיות כושר כלכלי. אז למה אני מדגיש את זה? זה לא העניין אם אני מאמין בזה או לא. הגישה שלי – אנחנו נמצא את ההזדמנות, ואני גם מניח שאתה מכיר מה המשנה המדינית שלי. אבל שים לב, היא צריכה להיות דמוקרטית – התנאי הזה קיים? לא קיים. היא צריכה להיות בעלת רצף טריטוריאלי – התנאי הזה קיים? לא קיים, היא צריכה להיות בעל כושר כלכלי – קיים? לא קיים.

חשוב להדגיש – אנחנו מביאים את העניין הזה, וגם להביא לידיעת הציבור הישראלי – שיש הרי מספיק מסעות הפחדה לגבי זה שחס וחלילה, אם תקבל את התכתיב הפלסטיני, אז מי יודע מה יקרה כאן. מאיימים עלינו שהם יכריזו חד-צדדית, מאיימים עלינו שיתחילו באינתיפאדה שלישית, מאיימים עלינו שייפרקו את הרשות. אז אני אומר: חבל. אם הפלסטינים, אם הרשות הפלסטינית באמת היתה רוצה להגיע לפתרון מוסכם שייטיב גם אתם, עם העם הפלסטיני והשלום – רבותי, זה לא רק אינטרס שלנו, זה גם אינטרס של העם הפלסטיני ושל כל מדינות האזור. אם הם רוצים באמת להגיע לכך, יפסיקו את האיומים, יפסיקו מהלכים חד-צדדיים, יפסיקו את מסע של הדה-לגיטימציה נגד ישראל, יפסיקו את כל האיומים האלה. זה מה שאני אומר. ולגבי ההכרה – - -

מוחמד ברכה (חד"ש):

- – - חד-צדדית – - -

סגן שר החוץ דניאל אילון:

לא, בכלל לא. אנחנו מדברים על שטח שנמצא במקרה הטוב, אפשר להגיד, במחלוקת.

מוחמד ברכה (חד"ש):

- – - זה שטח כבוש.

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

חבר הכנסת ברכה.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

אני רוצה באמת גם להגיד לך שיש רבים, מאות מיליונים בעולם, שמאמינים בלב ובנפש שמה שאתה מדבר – יהודה ושומרון – זה שטח שאסור, אסור לעם היהודי להיפרד ממנו.

מוחמד ברכה (חד"ש):

יש מדינה בעולם שמסכימה אתך?

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

חבר הכנסת ברכה, זה כבר – - -

עפו אגבאריה (חד"ש):

- – - ההיפך, יש מדינה בעולם – - -

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

זה כבר רב-שיח, חברים.

ג'מאל זחאלקה (בל"ד):

לא משאל עם, משאל עולם. נשאל את כל – - -

סגן שר החוץ דניאל אילון:

אל תהיה בטוח.

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

חברי הכנסת המציעים, בואו ניתן לכבוד סגן שר החוץ לסיים את דבריו.

טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

- – - משא-ומתן – - -

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

הרי לא המשא-ומתן עולה פה בהצעה לסדר-היום אלא ההכרזה, וזו תשובתו של סגן שר החוץ, אז בבקשה לכבד ולשמוע.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

תודה.

טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

האם ממשלת ישראל – - -

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

בוודאי, תמיד. בהיכרות אישית, תמיד. לכן אני מתארת לעצמי שההצעה שלכם תהיה לדיון נוסף או לוועדה.

מוחמד ברכה (חד"ש):

סליחה, אני הייתי – - – בתור סגן השר.

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

אתה יכול לבחור אם לענות או לא, זה בידיך כמובן.

מוחמד ברכה (חד"ש):

יש מדינה אחת בעולם שמסכימה עם עמדת ממשלת ישראל, אחת?

סגן שר החוץ דניאל אילון:

תיכף אני אשיב לך. תודה, גברתי. גם לגבי הדברים שאמר חבר הכנסת זחאלקה, אני לא בטוח שהיית רוצה שנערוך משאל עולמי כזה, וגם לא בקרב מדינות ערב. אתה תופתע אם תעשה באמת משאל שהוא יהיה משאל – אבל סמוי, זאת אומרת, כל אחד יכול להצביע – -

טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

- – -

סגן שר החוץ דניאל אילון:

רגע. – - כל אחד יכול להצביע חשאית.

עפו אגבאריה (חד"ש):

- – - הפרד ומשול – זה לא ילך.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

אני לא בטוח.

היו"ר אורלי לוי אבקסיס:

חבר הכנסת עפו אגבאריה.

קריאות:

- – -

טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):

אתה יותר מדי אופטימי.

סגן שר החוץ דניאל אילון:

אולי. אני מנסה להיות ריאליסט, בכל אופן. עם זה אני מתעסק – עם ריאליה. ומי שמתעסק עם פנטזיות ימצא את עצמו בסוף עם פנטזיות ביד ולא שום דבר אחר." (מתוך פרוטוקול הכנסת 15 בדצמבר 2010)

אני חושש שזו ישראל שמוצאת את עצמה עם הפנטזיות ביד. פעם המצב היה הפוך הערבים היו אלו שהתקשו להפרד מהחלום ואילו היום…, היום זה היום.

Share it

Hide Sites

האמנה להגנה מפני העלמות כפויה (התרגום הטוב ביותר שהצלחתי לחשוב עליו) נכנסה לתוקף ב-23 לדצמבר 2010.  87 מדינות חתמו על האמנה ו-20 אישררו אותה (ישראל כמובן לא חתומה). על האמנה יפקח גוף מיוחד שהוקם לשם העניין העונה לשם Working Group on Enforced or Involuntary Disappearances (לא שם ממש מקורי).

האמת היא שמאז שהאמנה נכנסה לתוקף אני מחפש זמן בכדי לכתוב עליה, לא בגלל שיש לי הרבה מה להגיד על האמנה עצמה אלא מכיוון שאני מאמין שחשוב שישראל לפחות תחתום עליה. מדינה דמוקרטית לא יכולה להעלים אנשים מבלי להעמידם לדין פומבי כשהאשמות כנגדם גלויות, צדק בשם העם לא יכול להיות מושג מבלי שהעם ער ומודע לו. ישראל כבר הוכיחה שתחת תנאים מסויימים היא מסוגלת בשם "העם" להעלים אנשים ללא משפט ומבלי שהציבור אפילו ידע מה הן העברות המיוחסות לאותם אנשים (יוסי גורביץ כתב מספר פעמיים על האסיר X (שככל הנראה כבר לא איתנו היום)). ברור לי המצב הביטחוני של מדינת ישראל ושלעיתים ישנו יוצא מן הכלל, אך יש צורך לפחות בקיומו של מנגנון עם איזונים ובלמים הנתון לביקורת תקופתית לפני שמחליטים להפעיל צעד כה חריג. ישראל צריכה לכל הפחות להציג הצהרת כוונות בעניין, לצאת באמירה שפה דברים כאלו לא יכולים לקרות לכל אחד ובטח שלא לתקופה בלתי קצובה, הייתי מצפה מישראל לפחות לחתום על האמנה כצעד בכיוון. בכדי לתרום את חלקי לקידום העניין שלחתי שאילתה לסגן שר החוץ דני איילון וברגע שאקבל תשובה אשתף אותה בבלוג.

Share it

Hide Sites

זוכרים את הקטע הזה שבכל פעם שאיש ממשל או צבא ישראלי מגיע לבריטניה הוא בדרך כלל שב על עקבותיו מחשש להעמדה לדין בגין פשעי מלחמה? אז כל הסיפור הזה עומד לבוא על סופו (לפחות בבריטניה).

הממשלה הבריטית הציעה תחת The Police Reform and Social Responsibility Bill , שינוי אשר ידרוש אישור של מנהל התביעה הציבורית לכל בקשה להעמדה לדין תחת סמכות השיפוט האוניברסאלית[1].  (Part four, section 151: Restriction on issue of arrest warrants in private prosecutions)

סמכות השיפוט האוניברסאלית מאפשרת למדינה להעמיד לדין בגין פשעים שלא בוצעו בשטחה או ע"י אזרחיה מבלי איזושהי נגיעה למדינה עצמה. סמכות השיפוט האוניברסאלית מוזכרת כיום בעיקר בדיונים אודות זכויות אדם וכאשר מעלים את פינושה או איכמן באוב, אבל בעבר נעשה בה שימוש בעיקר לשם העמדה לדין של פיראטים שפעלו באזורים "אקס-טריטוריאלים".

כפי שניתן להבין מהעבודה שבריטניה משנה את הפרוצדורה בה היא פועלת לשם יישום סמכות השיפוט האוניברסאלית, זו איננה מוסדרת במשפט הבינלאומי על-ידי אמנות או ב – customary international law.

כמו ישראל, גם מדינות אחרות מרגישות שנעשה שימוש ציני בסמכות השיפוט האוניברסאלית (מדובר כמובן בעיקר במדינות אפריקאיות). צ'ארלס טיילור (Charles McArthur Ghankay Taylor) וירודיה נדובאסי (Abdoulaye Yerodia Ndombasi)[2] הם רק חלק מהדוגמאות שניתן להציג לשימוש בסמכות השיפוט האוניברסאלית כנגד מדינות אפריקאיות וכמו שזה נראה עכשיו, לאפריקאים זה נמאס[3].

בשנת 2008 האיחוד האירופי (EU) והאיחוד האפריקאי (AU) קיימו סדרת מפגשים של מומחים למשפט בינלאומי בשארם השייח שהפיקה דוח בעניין (AU-EU Technical Ad hoc Expert Group on the Principle of Universal Jurisdiction REPOR). מאוחר יותר הנושא עלה ע"י האיחוד האפריקאי לדיון באו"ם ובתחילת השנה התקבלה החלטה לקרוא לכל המדינות לשלוח חומר בנושא ולהכין על בסיסו דוח[4].

כצפוי מעינין שאינו מוסדר באמנות ישנם הבדלים גדולים בתפיסתן של המדינות את סמכות השיפוט האוניברסאלית והדיון בנושא במסגרת האו"ם מתלהט ומגיע לשיאו. לאחר דיון בוועדה שישית של האו"ם יש כעת טיוטת החלטה שאמורה לבוא להצבעה בפני האספה הכללית בימים הקרובים[5]. אמנסטי ממהרת להגן על הכלי המשפטי ומפרסמת לפני מספר ימים  דוח משל עצמה בעניין (כמובן גם מפיצה אותו באו"ם), אך ההחלטה שמתגבשת רק קוראת לדיון בנושא ולגיבוש נורמות מוסדרות יותר של שימוש בסמכות השיפוט האוניברסאלית והיא עדיין לא צעד ממשי.

החשיבות של עקרון סמכות השיפוט האוניברסאלית לארגוני זכויות אדם נראה לכאורה עצום, הוא מהווה את המקל בידם, אבל אם להיות כנים הוא לא כל כך יעיל (זאת פשוט עובדה).  הפיכת מנגנון התביעה תחת עיקרון זה לתלויה באישורם של גורמים פוליטיים כמו שר משפטים או יועץ משפטי אומנם תקל על המדינות השונות לנהל קשרי חוץ ולשלוט בתביעות, אך בו בזמן עשויה להבליט את הצביעות כאשר מנהיגים ממדינות אפריקה יועמדו לדין בעוד ראשי המדינות והגנרלים של נאט"ו ממשיכים במקרה הטוב להעלים עין מעינוים ובמקרה הגרוע להורות עליהם מבלי לתת על כך את הדין.

נ.ב.

מאוד מעניין לעשות את ההשוואה בין הגישות של המדינות בדוחות שהוגשו לאו"ם. ישראל למשל מבליטה את תסביך השואה שלה, כשכמעט כל המסורת המשפטית שלה בעניין זה נובעת מחוקים הנוגעים לרדיפת הנאצים.

אבל איך אומרים?…., כל אחד והתיק שלו.

[2] Case Concerning the Arrest Warrant of 11 April 2000 – http://en.wikipedia.org/wiki/ICJ_Case_Concerning_the_Arrest_Warrant_of_11_April_2000_(Democratic_Republic_of_the_Congo_v._Belgium)

[3] למי שמעוניין בעוד דוגמאות אני ממליץ בחום לעקוב אחרי הבלוג – http://iclferment.blogspot.com/ שמוקדש כולו לתסכול של אפריקה מהשימוש הציני בסמכות השיפוט האוניברסאלית ולעמדתה בעניין.

[4] את כל הדוחות ששלחו המדינות ניתן למצוא בקישור הנ"ל – http://www.un.org/en/ga/sixth/65/ScopeAppUniJuri.shtml

[5] הוועדה היא הפורום המרכזי באו"ם לדיון בסוגיות משפטיות. – http://www.un.org/en/ga/sixth/

Share it

Hide Sites

“To radically shift regime behavior we must think clearly and boldly for if we have learned anything, it is that regimes do not want to be changed. We must think beyond those who have gone before us, and discover technological changes that embolden us with ways to act in which our forebears could not. Firstly we must understand what aspect of government or neocorporatist behavior we wish to change or remove. Secondly we must develop a way of thinking about this behavior that is strong enough carry us through the mire of politically distorted language, and into a position of clarity. Finally must use these insights to inspire within us and others a course of ennobling, and effective action.”

Julian Assange, “State and Terrorist Conspiracies”

The piece of writing (via) which that quote introduces is intellectually substantial, but not all that difficult to read, so you might as well take a look at it yourself. Most of the news media seems to be losing their minds over Wikileaks without actually reading these essays, even though he describes the function and aims of an organization like Wikileaks in pretty straightforward terms. But, to summarize, he begins by describing a state like the US as essentially an authoritarian conspiracy, and then reasons that the practical strategy for combating that conspiracy is to degrade its ability to conspire, to hinder its ability to “think” as a conspiratorial mind. The metaphor of a computing network is mostly implicit, but utterly crucial: he seeks to oppose the power of the state by treating it like a computer and tossing sand in its diodes.

He begins by positing that conspiracy and authoritarianism go hand in hand, arguing that since authoritarianism produces resistance to itself — to the extent that its authoritarianism becomes generally known — it can only continue to exist and function by preventing its intentions (the authorship of its authority?) from being generally known. It inevitably becomes, he argues, a conspiracy:

Authoritarian regimes give rise to forces which oppose them by pushing against the individual and collective will to freedom, truth and self realization. Plans which assist authoritarian rule, once discovered, induce resistance. Hence these plans are concealed by successful authoritarian powers. This is enough to define their behavior as conspiratorial.

את השאר ניתן לקרוא ב- zunguzungu (בלוג מומלץ בכל מקרה)

Share it

Hide Sites

Wikileaks תחשוף בקרוב תכתובות לא רשימיות בין דיפלומטים אמריקאים לשגרירויות שלהם וכן גם ישראל במסמכים.

Wikileaks said the newest release will be seven times the size of the October publication of 400,000 Iraq war documents, the biggest leak to date in US intelligence history.

The site also published 77,000 classified US files on the Afghan conflict in July.

'Diplomatic catastrophe'

According to Der Spiegel, which was granted early access to the files, the release will contain more than 250,000 cables and 8,000 diplomatic directives – mostly from the last five years.

The German newsmagazine has taken down its article summarising the data dumpafter publishing it briefly online.

In addition to Der Spiegel, The New York Times, The Guardian, Le Monde and El País are said to have been allowed to review the files beforehand.

According to White House sources cited by a correspondent of the US website Politico, none of the documents are classified as 'Top Secret'. But reportedly six per cent are listed as 'Secret' and 40 per cent as "confidential".

Al Jazeera's Mike Hanna, reporting from Washington, said the leaks are from correspondence "between US diplomats and between US embassies … not what is said about enemies, but about [US] friends".

He said the files could include particularly sensitive information previously "well out of the public view" about US diplomats' perceptions of crises in Israel and Palestine.

Hanna said that US officials have emphasised how national security – not just public embarrassment – is at stake in the WikiLeaks release.

Share it

Hide Sites