בוז'י הרצוג ושלי יחימוביץ' העלו תיקון לחוק תקופת הצינון (זהירות קובץ). ע"פ ההצעה תקופת הצינון תפחת משלוש שנים לשנה (12 חודשים).
נבירה קצרה באינטרנט העלתה כי מדובר ברמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי שאמור להנהיג את מפלגת העבודה בבחירות הקרובות. לא ממש ברור לי למה גבי אשכנזי יסכים להתחיל את דרכו הפוליטית במפלגת העבודה המתפוררת ועוד יותר לא ברור לי למה ששלי יחימוביץ' תפנה את מקומה בשבילו. אם שלי יחימוביץ' חושבת שהיא לא יכולה להנהיג את מפלגת העבודה לתוצאה טובה בבחירות היא לא הייתה צריכה להתמודד בהן מלכתחילה.
נתקלתי היום בהרצאה של בני גנץ במסגרת דיון אודות מצב האומה (2010) ב INSS. היופי בהרצאה/נאום של בני גנץ היא העובדה שכל הדיון נערך ב-2010 והוא הרשה לעצמו להתבטא בהרחבה לגבי נושאים שלא ניתן לשמוע את הרמטכ"ל מדבר עליהם בתקופת כהונתו.
One might be led to think that NATO supports the rebels in Libya, after all France publicly endorsed the rebels, NATO leaders met in order to discuss different options of intervention and Obama said that Gaddafi's regime lost his legitimacy to role.
In such a case all that is left to do is to decide how to act in order to achieve Gaddafi downfall. There are number of ways and plenty of suggestions on how to do just that, but the real question is not how to strengthen the rebels, but if to strengthen the rebels. It seems today that question remains unanswered at least publicly.
Indeed the west flashed its cards too early and there is no turning back on that. There are a lot of interests in favor of keeping Gaddafi's regime and a lot in favor of the rebels. But no matter which interest you will place under the "keep Gaddafi" rubric, it will have to be considered under the new circumstances of the "All Knowing Gaddafi". The new Gaddafi will never be the same Gaddafi that gave out on the pursuit for nuclear weapons and joined forces with the west to fight terrorism, but more like the old Gaddafi.
Aaron Ellis seems to think that the discussion over the "No Fly Zone" is suffering from politician logic as presented in "Yes Minister" sketch (We need to do something, this is something therefore we must do it). But for me the important part of this sketch is the notion that doing anything is worse than doing nothing. It is this notion that made some of us forget the lessons of the Melian Dialogue (contained in Thucydides’ History of the Peloponnesian War), there is no neutrality in IR. Avoiding the actual steps needed in order to topple Gaddafi's regime means to strengthen him.
As evidence to my claim we could turn to James clapper's latest statement; it seems that Gaddafi will prevail in his struggle against the opposition forces. Clapper is not alone thinking that unless something is done, Gaddafi will come out with the upper hand, Reality is also doing its best to back his claims.
NATO should choose quickly since the window of opportunity is shrinking rapidly. Doing nothing will help Gaddafi and keep NATO countries as opponents to the regime, backing Gaddafi publicly will be seen as hypocrisy and backing the rebels will mean doing something.
I believe that NATO countries already did the math and chose to publicly support the rebels while behind the scenes defending their interests in the Gaddafi's regime. But in case I'm wrong about NATO's choices and there is still a chance for them to come around, I would like to suggest focusing on Gaddafi ability to recruit mercenaries by monitoring Libya's borders and establishing a "No Fly Zone".
צבא ניקרגואה פלש לשטחה של קוסטה ריקה הוריד את הדגל, החליפו והקים מחנה. עיתון La Nacion, הגדול ביותר בקוסטה ריקה מדווח שהמפקד Eden Pastora השתמש בGoogle maps בכדי להצדיק את הפלישה הצבאית.
במליאת הכנסת ב -27 לחודש עלתה הצעה לסדר היום בנושא "פשעי המלחמה של ארצות הברית" (עמוד 216). אחרי שקראתי את הפרוטוקול לא הצלחתי להחליט מה הכי הפריע לי בכל העניין. יש כל כך הרבה נקודות שבהן חפנתי את ראשי בין שתי ידי. אני ברשותכם אציג רק שתיים?
הדבר הראשון שההצעה חושפת הוא שלא רק לארה"ב נמאס מהימין שלנו אלא גם לימין שלנו נמאס מארה"ב ושהוא מתכוון להשיב מלחמה. זו מגמה מדאיגה בפני עצמה בכל הנוגע ליחסים שלנו עם ארה"ב, אם נוסיף לזה את תהליך ההתחזקות של האגף הימני במפה הפוליטית בישראל נפחד עוד יותר.
בעבר אובמה אמר שבחברות אמיתית יש צורך להיות מסוגלים להגיד גם את הדברים הפחות נעימים, מה שמכונה בפי העם ביקורת בונה. ההצעה הנ"ל אפילו לא קרובה לזה, היא יותר בסגנון של הוכחה, מידה כנגד מידה. לא היתה בהצעה שום כוונה אמיתית לדון בפשעי מלחמה או בדרך למניעתם (דבר שראוי היה לעשות), אלא, החבאה של פשעי המלחמה בהם מואשמת ישראל מאחורי הצל הענק שמטילים הפשעים האמריקאים.
הדיון נגמר דיי מהר, כאשר סגן שר החוץ (דני אילון) נתן תשובה דיפלומטית לגבי המוסריות הבלתי מעורערת של ארה"ב ובקשה לשנות את נוסח ההצעה כך שתשמע טוב יותר. ההצעה התקבלה והדיון שכלל רק שני חברי כנסת בא לסיומו.
יש לי עוד כמה דברים לומר בעניין, אבל 05:00 בבוקר ואני צריך קפה. (למי שמעוניין אני עשיתי COPY לפרוטוקול של המליאה והוא מופיע בהמשך)
הדיון הופך למעניין יותר החל מהדקה ה-25 של המשדר, כאשר הדיון מופנה לצורה בה מתנהל תקציב הביטחון בארה"ב. כצפוי מתוכנית טלוויזיה הירידה לפרטים לא משמעותית, אך מציגה סוג של תקציר לנושא.
אהבתי מאוד את דבריו של רוברט קפלן בנוגע לנחיצות של הוצאות ביטחוניות בזמן שלום והטריד אותי מאוד ג'וזף שלא מצליח אף פעם להתעלות מעבר לאותו מסר שהוא מפמפם כבר שנים.
בוז'י הרצוג ושלי יחימוביץ' העלו תיקון לחוק תקופת הצינון (זהירות קובץ). ע"פ ההצעה תקופת הצינון תפחת משלוש שנים לשנה (12 חודשים).
