בוז'י הרצוג ושלי יחימוביץ' העלו תיקון לחוק תקופת הצינון (זהירות קובץ). ע"פ ההצעה תקופת הצינון תפחת משלוש שנים לשנה (12 חודשים).
נבירה קצרה באינטרנט העלתה כי מדובר ברמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי שאמור להנהיג את מפלגת העבודה בבחירות הקרובות. לא ממש ברור לי למה גבי אשכנזי יסכים להתחיל את דרכו הפוליטית במפלגת העבודה המתפוררת ועוד יותר לא ברור לי למה ששלי יחימוביץ' תפנה את מקומה בשבילו. אם שלי יחימוביץ' חושבת שהיא לא יכולה להנהיג את מפלגת העבודה לתוצאה טובה בבחירות היא לא הייתה צריכה להתמודד בהן מלכתחילה.
They uncovered his face, now clear and serene, and bared the chest wracked by 40 years of asthma and months of hunger in the wilds of the Bolivian southeast. Then they laid him out in the laundry room at the hospital of Nuestra Señora de Malta, raising his head so all could look upon the fallen prey. As they placed him on the concrete slab, they … asked the nurse to wash him, comb his hair, and trim the sparse beard. By the time journalists and curious townspeople began to file past, the metamorphosis was complete: the dejected, angry and disheveled man of the day before was now the Christ of Vallegrande … The Bolivian army had made its only field error after capturing its greatest war trophy. It had transformed the resigned and cornered revolutionary … into the magical image of life beyond death. His executioners had bestowed a human face upon the myth that would circle the world.”
כך כתב Jorge Castañeda בביוגרפיה שלו על צ'ה לפני כ-15 שנה. היום מגזין TIME הזמין אותו לכתוב השוואה בין השיקולים שהובילו להריגתו וקבורתו של צ'ה לאלו שהובילו להריגתו והטמנתו בים של בן לאדן.
דובי קננגיסר שאל בפוסט האחרון שלו כיצד ניתן להתמודד עם האסטרטגיה של "אם תרצו" המציבה אותם כידידי הציונות ומציגה את כל המתנגדים להם כאויב. רמז לתשובה ניתן לדעתי למצוא בתרגום הגרוע של שם הסרט A serious man לעברית (יהודי טוב).
היהודים (ולא רק היהודים) לא אוהבים שאומרים עליהם שהם רעים, להיפך. הם אולי יהיו מוכנים להודות שחלק מהמעשים שלהם פגעו במישהו, אבל גם זה כי "לא הייתה ברירה". אנחנו הרי לא מקיימים תעמולה, אלא הסברה, כאילו שהעולם פשוט לא הבין את המצב שלנו ואם רק נסביר לו הוא מיד יתרצה ויכריז עלינו כצדיקים גמורים.
הבעיה של השמאל היא לא שמציירים אותו כאויב, אלא, חוסר היכולת שלו לפרגן לילד, לתת מילה טובה. לדעתי המצב שונה ממה שדובי מתאר, השמאל לא יכול התדרדר למלחמה של השפלה, מכיוון שהוא כבר משתמש בכלי הביוש (Shaming) לעיתים תכופות מדיי ושוכח להשתמש בחיזוקים חיוביים גם כשמגיע.
הילד הוא טוב בבסיסו, אבל הלקאות חוזרות ונשנות (גם אם ההיגיון העומד בבסיסן הוא צודק) מרחיקות אותו מהגורם המנסה לחנך. ישראלים רבים אינם מאמינים כבר שיש בסיס ערכי אמיתי למשפט ההומניטארי הבינלאומי והם ממש לא מאמינים שיש דרך פעולה אפשרית שלא תזכה לגינוי. מדובר פה בצלקת פסיכולוגית שנצרבה במרבית העם וייקח זמן לשקם את האמון של העם בדבר האוניברסאליות של ערכיי זכויות האדם והמשפט ההומניטארי הבינלאומי.
הדרך להתמודד עם תדמית האויב היא לדעת לא להיות רק האויב ולדעת לבחור את הקרבות.
כאשר אני אומר "לדעת לא להיות רק האויב" אני מדבר על היכולת להתגאות בדברים שהם לכאורה מובנים מאליהם, לא רק להביע סלידה וגועל ממעשי המדינה אלא לדעת גם לתגמל אותה בעבור התנהגות נכונה. זה נכון שטקטיקות ה Naming and Shaming (אפשר לקרוא עליה בהרחבה בספרן של (Margaret. Keck and Kathryn Sikkink) מצליחות לאלץ את ישראל כמדינה לפעול בדרכים מסוימות, (מילת המפתח פה היא לאלץ). ההצלחה האמיתית של השמאל תהייה הטמעת ערכים בקרב מקבלי ההחלטות ולא אילוצם לפעולה.
אני חוזר מסוף שבוע אצל ההורים של בת זוגי לחיים. במהלך הביקור אמה סיפרה לנו על סרט תיעודי שצפתה בו. בסרט מוצגת פנימייה (אם אני לא טועה) של נוער עברייני וסיפורו של מנהל המנסה להחזירם למוטב (וכמובן שהוא גם מצליח). במהלך הסרט הוצגו חצר בית הספר, הכיתות ופינת העישון.
פינת עישון ?
כן, פינת עישון. המנהל הסביר שבכל הנוגע לעישון הוא אפילו לא מנסה לאסור זאת על התלמידים, הוא מאפשר לתלמידים לקיים חופש מסוים במסגרתו הם לוקחים חלק בהתנהגות לא נורמטיבית לכאורה וזה בדיוק מה שהשמאל צריך לפעמים לאפשר לישראלים לעשות.
אני יודע שלבקש להעלים עין מדברים שבד"כ מגיע עליהם מכה זה קשה, אבל לא מדובר על העלמת עין שיטתית מסוג מסוים של התנהגות, אלא, פשוט לגלות לעיתים סלחנות. אני באמת חושב שאם השמאל רוצה להצליח לחזור לשלטון ולגרום למדינה ולאזרחים לבצע פעולות שכיום נראות כלא טבעיות, הוא צריך להפסיק להיות קודם אבא מכה.
שלי יחימוביץ' פרסמה תגובה על גזר הדין של משה קצב באינטרנט. הרעיון של שמירה על קשר ישיר ועצמאי עם הבוחר הוא מעולה, חבל רק שהביצוע נראה כמו נאום של מנהיג טרור. אם שלי הכריזה על עצמה כמועמדת לראשות מפלגה אז כדאי מאוד שהיא תאמץ קצת ממלכתיות כאשר היא פונה אל הקהל באופן יזום ובחייאת שתשקיע עוד מאתיים שקל על מצלמה HD או שתצלם את זה באייפון של חברי הכנסת.
האמנה להגנה מפני העלמות כפויה (התרגום הטוב ביותר שהצלחתי לחשוב עליו) נכנסה לתוקף ב-23 לדצמבר 2010. 87 מדינות חתמו על האמנה ו-20 אישררו אותה (ישראל כמובן לא חתומה). על האמנה יפקח גוף מיוחד שהוקם לשם העניין העונה לשם Working Group on Enforced or Involuntary Disappearances (לא שם ממש מקורי).
האמת היא שמאז שהאמנה נכנסה לתוקף אני מחפש זמן בכדי לכתוב עליה, לא בגלל שיש לי הרבה מה להגיד על האמנה עצמה אלא מכיוון שאני מאמין שחשוב שישראל לפחות תחתום עליה. מדינה דמוקרטית לא יכולה להעלים אנשים מבלי להעמידם לדין פומבי כשהאשמות כנגדם גלויות, צדק בשם העם לא יכול להיות מושג מבלי שהעם ער ומודע לו. ישראל כבר הוכיחה שתחת תנאים מסויימים היא מסוגלת בשם "העם" להעלים אנשים ללא משפט ומבלי שהציבור אפילו ידע מה הן העברות המיוחסות לאותם אנשים (יוסי גורביץ כתב מספר פעמיים על האסיר X (שככל הנראה כבר לא איתנו היום)). ברור לי המצב הביטחוני של מדינת ישראל ושלעיתים ישנו יוצא מן הכלל, אך יש צורך לפחות בקיומו של מנגנון עם איזונים ובלמים הנתון לביקורת תקופתית לפני שמחליטים להפעיל צעד כה חריג. ישראל צריכה לכל הפחות להציג הצהרת כוונות בעניין, לצאת באמירה שפה דברים כאלו לא יכולים לקרות לכל אחד ובטח שלא לתקופה בלתי קצובה, הייתי מצפה מישראל לפחות לחתום על האמנה כצעד בכיוון. בכדי לתרום את חלקי לקידום העניין שלחתי שאילתה לסגן שר החוץ דני איילון וברגע שאקבל תשובה אשתף אותה בבלוג.
בוז'י הרצוג ושלי יחימוביץ' העלו תיקון לחוק תקופת הצינון (זהירות קובץ). ע"פ ההצעה תקופת הצינון תפחת משלוש שנים לשנה (12 חודשים).
