הכרה במשפט הבינלאומי
ינואר 19, 2011כבר חודש ומשהו אני מנסה למצוא זמן בשביל לכתוב על משמעות ההכרה במשפט הבינלאומי. אני רוצה לפתוח ולומר שלא מצאתי, אבל אני כן רוצה לקשר למאמר מעניין בנושא (PDF).
נ.ב.
לאור גל המדינות שמכירות בפלסטין כמדינה והחשש של משרד החוץ מכדור שלג, חשבתי שאולי כדאי להזכיר שבחודש שעבר סגן שר החוץ דני איילון היה משוכנע שרוב המדינות לא יעשו כך:
"סגן שר החוץ דניאל אילון:
בשמחה רבה. בכל אופן, צריך להעמיד דברים על דיוקם, וגם כאשר ברזיל או ארגנטינה מדברות על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית – דרך אגב, זה לא חדש, גם פה מדברים על זה, וכמו שציינת, חבר הכנסת גנאים דיבר על כך שגם ראש הממשלה דיבר על העניין הזה של שתי מדינות לשני עמים וכו'. אבל שים לב, שזה לא בא Carte blanche שמדברים על מדינה פלסטינית. הם אומרים: היא צריכה להיות דמוקרטית, צריך להיות רצף טריטוריאלי, צריך להיות כושר כלכלי. אז למה אני מדגיש את זה? זה לא העניין אם אני מאמין בזה או לא. הגישה שלי – אנחנו נמצא את ההזדמנות, ואני גם מניח שאתה מכיר מה המשנה המדינית שלי. אבל שים לב, היא צריכה להיות דמוקרטית – התנאי הזה קיים? לא קיים. היא צריכה להיות בעלת רצף טריטוריאלי – התנאי הזה קיים? לא קיים, היא צריכה להיות בעל כושר כלכלי – קיים? לא קיים.
חשוב להדגיש – אנחנו מביאים את העניין הזה, וגם להביא לידיעת הציבור הישראלי – שיש הרי מספיק מסעות הפחדה לגבי זה שחס וחלילה, אם תקבל את התכתיב הפלסטיני, אז מי יודע מה יקרה כאן. מאיימים עלינו שהם יכריזו חד-צדדית, מאיימים עלינו שיתחילו באינתיפאדה שלישית, מאיימים עלינו שייפרקו את הרשות. אז אני אומר: חבל. אם הפלסטינים, אם הרשות הפלסטינית באמת היתה רוצה להגיע לפתרון מוסכם שייטיב גם אתם, עם העם הפלסטיני והשלום – רבותי, זה לא רק אינטרס שלנו, זה גם אינטרס של העם הפלסטיני ושל כל מדינות האזור. אם הם רוצים באמת להגיע לכך, יפסיקו את האיומים, יפסיקו מהלכים חד-צדדיים, יפסיקו את מסע של הדה-לגיטימציה נגד ישראל, יפסיקו את כל האיומים האלה. זה מה שאני אומר. ולגבי ההכרה – - -
מוחמד ברכה (חד"ש):
- – - חד-צדדית – - -
סגן שר החוץ דניאל אילון:
לא, בכלל לא. אנחנו מדברים על שטח שנמצא במקרה הטוב, אפשר להגיד, במחלוקת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
- – - זה שטח כבוש.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת ברכה.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אני רוצה באמת גם להגיד לך שיש רבים, מאות מיליונים בעולם, שמאמינים בלב ובנפש שמה שאתה מדבר – יהודה ושומרון – זה שטח שאסור, אסור לעם היהודי להיפרד ממנו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש מדינה בעולם שמסכימה אתך?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת ברכה, זה כבר – - -
עפו אגבאריה (חד"ש):
- – - ההיפך, יש מדינה בעולם – - -
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה כבר רב-שיח, חברים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא משאל עם, משאל עולם. נשאל את כל – - -
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אל תהיה בטוח.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברי הכנסת המציעים, בואו ניתן לכבוד סגן שר החוץ לסיים את דבריו.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- – - משא-ומתן – - -
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
הרי לא המשא-ומתן עולה פה בהצעה לסדר-היום אלא ההכרזה, וזו תשובתו של סגן שר החוץ, אז בבקשה לכבד ולשמוע.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
האם ממשלת ישראל – - -
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בוודאי, תמיד. בהיכרות אישית, תמיד. לכן אני מתארת לעצמי שההצעה שלכם תהיה לדיון נוסף או לוועדה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
סליחה, אני הייתי – - – בתור סגן השר.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אתה יכול לבחור אם לענות או לא, זה בידיך כמובן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש מדינה אחת בעולם שמסכימה עם עמדת ממשלת ישראל, אחת?
סגן שר החוץ דניאל אילון:
תיכף אני אשיב לך. תודה, גברתי. גם לגבי הדברים שאמר חבר הכנסת זחאלקה, אני לא בטוח שהיית רוצה שנערוך משאל עולמי כזה, וגם לא בקרב מדינות ערב. אתה תופתע אם תעשה באמת משאל שהוא יהיה משאל – אבל סמוי, זאת אומרת, כל אחד יכול להצביע – -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- – -
סגן שר החוץ דניאל אילון:
רגע. – - כל אחד יכול להצביע חשאית.
עפו אגבאריה (חד"ש):
- – - הפרד ומשול – זה לא ילך.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אני לא בטוח.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת עפו אגבאריה.
קריאות:
- – -
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אתה יותר מדי אופטימי.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אולי. אני מנסה להיות ריאליסט, בכל אופן. עם זה אני מתעסק – עם ריאליה. ומי שמתעסק עם פנטזיות ימצא את עצמו בסוף עם פנטזיות ביד ולא שום דבר אחר." (מתוך פרוטוקול הכנסת 15 בדצמבר 2010)
אני חושש שזו ישראל שמוצאת את עצמה עם הפנטזיות ביד. פעם המצב היה הפוך הערבים היו אלו שהתקשו להפרד מהחלום ואילו היום…, היום זה היום.
MK – Monkeys of the Knesset
אוקטובר 28, 2010במליאת הכנסת ב -27 לחודש עלתה הצעה לסדר היום בנושא "פשעי המלחמה של ארצות הברית" (עמוד 216). אחרי שקראתי את הפרוטוקול לא הצלחתי להחליט מה הכי הפריע לי בכל העניין. יש כל כך הרבה נקודות שבהן חפנתי את ראשי בין שתי ידי. אני ברשותכם אציג רק שתיים?
הדבר הראשון שההצעה חושפת הוא שלא רק לארה"ב נמאס מהימין שלנו אלא גם לימין שלנו נמאס מארה"ב ושהוא מתכוון להשיב מלחמה. זו מגמה מדאיגה בפני עצמה בכל הנוגע ליחסים שלנו עם ארה"ב, אם נוסיף לזה את תהליך ההתחזקות של האגף הימני במפה הפוליטית בישראל נפחד עוד יותר.
בעבר אובמה אמר שבחברות אמיתית יש צורך להיות מסוגלים להגיד גם את הדברים הפחות נעימים, מה שמכונה בפי העם ביקורת בונה. ההצעה הנ"ל אפילו לא קרובה לזה, היא יותר בסגנון של הוכחה, מידה כנגד מידה. לא היתה בהצעה שום כוונה אמיתית לדון בפשעי מלחמה או בדרך למניעתם (דבר שראוי היה לעשות), אלא, החבאה של פשעי המלחמה בהם מואשמת ישראל מאחורי הצל הענק שמטילים הפשעים האמריקאים.
הדיון נגמר דיי מהר, כאשר סגן שר החוץ (דני אילון) נתן תשובה דיפלומטית לגבי המוסריות הבלתי מעורערת של ארה"ב ובקשה לשנות את נוסח ההצעה כך שתשמע טוב יותר. ההצעה התקבלה והדיון שכלל רק שני חברי כנסת בא לסיומו.
יש לי עוד כמה דברים לומר בעניין, אבל 05:00 בבוקר ואני צריך קפה. (למי שמעוניין אני עשיתי COPY לפרוטוקול של המליאה והוא מופיע בהמשך)
משרד החוץ הישראלי לא שמע על WMD
ספטמבר 14, 2010מסתבר שבמשרד החוץ לא מדברים הרבה על נשק להשמדה המונית (WMD), שם מעדיפים הרבה יותר לדבר על WNB.
כמה מביך.
תומס שלינג (Thomas Schelling) על איראן
אפריל 20, 2010תומס שלינג (Thomas Schelling) הוא כלכלן, פרופסור ליחסים בינלאומיים וזוכה פרס נובל לכלכלה (2005). סיפרו The Strategy of Conflict (1960), היה מחקר חלוץ בתורת המיקוח והתנהגות אסטרטגית ונחשב לאחד ממאה הספרים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר במערב משנת 1945.
התיאוריות הכלכליות של שלינג אודות מלחמה הורחבו בספרו Arms and Influence (1966).ספר זה נחשב בעיני כאחד הספרים הטובים ביותר בתחום האסטרטגיה. לאחר זכייתו בפרס הנובל שלינג פרש מחיי האקדמיה ומאז נשמעת מדי פעם השאלה כיצד שלינג היה מנתח מקרה כזה או אחר.
ב – 16 לחודש, The New America Foundation ערכו כנס שעסק באיראן מבלי לנסות לענות בעצמם על שאלה זו, במקום זאת הם בחרו לארח את תומאס שלינג ולתת לו לענות לבד. ההרצאה מרתקת.
על שולחן הקריאה – טיל שעבר את מהירות הקול, הפיכות צבאיות ושאר מיני המתיקה
פברואר 24, 2010FP הוא מגזין המתעסק במדיניות חוץ והשבוע אני רוצה לקשר לשתי כתבות נחמדות שפורסמו בו. הראשונה נוגעת לפרסום של שגרירות ישראל בבריטניה ברשת החברתית טוויטר. מסתבר שמישהו בשגרירות שלנו היה מספיק דביל בשביל לחשוב שהניסוח הבא מצחיק או הולם:
"You heard it here first: Israeli tennis player carries out hit on #Dubai target http://ow.ly/18A79"
כן…, כמובן שהציוץ נמחק אבל במגזין FP היו מהירים מספיק בשביל לעשות צילום מסך וכך זה נראה.
הכתבה השנייה נוגעת לשאלה שהעלה אחד העורכים במגזין. העורך תהה מדוע הפיכות צבאיות מבוצעות בדרך כלל על-ידי קולונלים (דרגות הביניים) ולא על-ידי גנרלים.
הוידאו הבא מציג שיגור של Atlas V שנערך ע"י נאס"א ב -11 בפברואר, בערך ב – 01:50 מתרחש הפלא והטיל עובר את מהירות הקול ומייצר תמונות ששווה לחזות בהן:
60 דקות פרסמו כתבה על אמצעי אנרגיה נקייה "חדש". (המרכאות הן לא לחינם והמילה חדש היא לא מצג השווא היחיד בכל הסיפור- ליותר פרטים שווה לקרוא את התגובות ב WSJ)
על שולחן הקריאה
דצמבר 23, 2009- היום קראתי שאוניברסיטת מיאמי ביצעה מחקר שמעלה באוב את ז'ומיני. החוקרים ניסו לנתח את העיתוי של התקוממויות אלימות ע"י בחינה של 54,679 מקרים של אלימות מדווחת באפגניסטאן, ישראל, קולומביה, אינדונזיה, עיראק וכו'. (המטרה היא כמובן רכישת יכולת ניבוי של התקוממויות אלימות)
ז'ומני Antoine de Jomini
המחקר מככב בעמוד השער של כתב העת המדעי NATURE והוא נקרא " Common Ecology Quantifies Human Insurgency" .
- התחרות המטופשת ביותר אחרי תחרות אכילת נקנקיות היא "איש השנה של בקרת הנשק". האמת היא שזאת אומנם תחרות חסרת טעם אך המשתתפים בה ראויים להרבה הערכה על עבודתם ואם לא הערכה אז לפחות שנדע את שמותיהם ופועלם. ניתן לקרוא על המתמודדים ולהצביע כאן.
- היום גם ראיתי ש andrew sullivan התייחס לפרשת קצר האיברים שהתרחשה בישראל בשנות ה-90 והוא מקשר את העניין ובצדק לטענות הפלסטינאים בנושא. אני חושב שהמקרה הזה ממחיש את מידת הצורך בהגברת השליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון בישראל.
הומר סימפסון במדע
- השיא היום היה ללא ספק כאשר וול סטריט ג'ורנל פירסמו כיצד הומר סימפסון קשור לדעת הקהל הקנדית כנגד אנרגיה גרעינית. אחת הדוגמאות היפות יותר שנתקלתי בהם ברשת ניתן למצוא בפרק של itchy and scratchy . (אני אעלה את הסרטון ליו טיוב ואציג אותו כאן מאוחר יותר)
משפטי נירנברג
דצמבר 1, 2009ביום שישי הזכרתי לחבר שלי את משפטי נירנברג כחלק מדיון על חשיבות השליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון בישראל והצורך בהשתקפות הערכים החברתיים בהם.
ועכשיו אני מזכיר אותם כאן:
מתוך הסרט Judgment at nuremberg verdict
קמפיין חדש לארגון בצלם
נובמבר 29, 2009ארגון בצלם יצא בקמפיין חדש שלא ממש ברורה מטרתו. לי אישית נראה כי, קמפיין מסוג זה נוגד כמעט כל אינטרס של ארגון בצלם, הוא בנוי על רגשות שנאה המופנים כנגד חברי הארגון וממתג את בצלם כאירגון הפועל בניגוד לרצון ולאינטרס הרחב של העם. על-פי הקמפיין, בצלם זה משהו שתמיד רצינו שלא יתקיים וכעת הוא מנופף ברצון זה כאמצעי הנעה, אפשר אפילו לומר סחיטה.
הקמפיין הזה מזכיר את התרגיל של "אני לא נוגע בך, אל תגע בי" (כשאצבע שלך תקוע מילימטר וחצי מהלחי של המטרה). בקיצור קצת ילדותי ובגלל זה אני אוהב אותו. (זה והעובדה שאני חושב שעבודתו של אירגון בצלם חשובה לדמוקרטיה הישראלית)
