על שולחן הקריאה – יואב קרני על סגירת הממשלה הפדרלית בארה"ב
אפריל 8, 2011יואב קרני בשני פוסטים אודות הקרב על הקיצוץ בתקציב ואפשרות לסגירת הממשלה הפדרלית. (הפוסט הראשון, הפוסט השני)
יואב קרני בשני פוסטים אודות הקרב על הקיצוץ בתקציב ואפשרות לסגירת הממשלה הפדרלית. (הפוסט הראשון, הפוסט השני)
“To radically shift regime behavior we must think clearly and boldly for if we have learned anything, it is that regimes do not want to be changed. We must think beyond those who have gone before us, and discover technological changes that embolden us with ways to act in which our forebears could not. Firstly we must understand what aspect of government or neocorporatist behavior we wish to change or remove. Secondly we must develop a way of thinking about this behavior that is strong enough carry us through the mire of politically distorted language, and into a position of clarity. Finally must use these insights to inspire within us and others a course of ennobling, and effective action.”
Julian Assange, “State and Terrorist Conspiracies”
The piece of writing (via) which that quote introduces is intellectually substantial, but not all that difficult to read, so you might as well take a look at it yourself. Most of the news media seems to be losing their minds over Wikileaks without actually reading these essays, even though he describes the function and aims of an organization like Wikileaks in pretty straightforward terms. But, to summarize, he begins by describing a state like the US as essentially an authoritarian conspiracy, and then reasons that the practical strategy for combating that conspiracy is to degrade its ability to conspire, to hinder its ability to “think” as a conspiratorial mind. The metaphor of a computing network is mostly implicit, but utterly crucial: he seeks to oppose the power of the state by treating it like a computer and tossing sand in its diodes.
He begins by positing that conspiracy and authoritarianism go hand in hand, arguing that since authoritarianism produces resistance to itself — to the extent that its authoritarianism becomes generally known — it can only continue to exist and function by preventing its intentions (the authorship of its authority?) from being generally known. It inevitably becomes, he argues, a conspiracy:
Authoritarian regimes give rise to forces which oppose them by pushing against the individual and collective will to freedom, truth and self realization. Plans which assist authoritarian rule, once discovered, induce resistance. Hence these plans are concealed by successful authoritarian powers. This is enough to define their behavior as conspiratorial.
את השאר ניתן לקרוא ב- zunguzungu (בלוג מומלץ בכל מקרה)
XUJUN EBERLEIN פרסמה כתבה מצויינת על התפתחות תחום ה- social science fiction בסין. בעקבות פרסמו לפני קצת פחות משנה, של הספר The Prosperous Time: China 2013.
ניתן למצוא את הספר כאן או כאן. (בסינית כמובן).
.
.
.
.
במסגרת שבוע הספר רכשתי את ספרו של רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל". הספר מציג כיצד הגענו ממצב שבו פדיון שבוי התבצע כנגד שבוי בודד, למצב שבו משוחררים מאות אסירים בתמורה לגופות בודדות. הקריאה בספר דומה לקריאת מותחן, הנושאים שעל הפרק תמיד כוללים בתוכם טרוריסטים, בני ערובה ותהליך קבלת החלטות שתוצאותיו המידיות וארוכות הטווח לא בהכרח ידועות.
הספר מבוסס על תחקיר שערך עשור וכלל כ-400 ראיונות ב-20 מדינות. כמות הראיונות והמחקר המקיף מביאים לאור מספר אמיתות כואבות והרמות גבה המלוות באמירת ה-"וואללה" השמורה לתגליות החשובות ביותר. כך למשל, רונן ברגמן מספר בתחילת ספרו ש- "ג'ורג" ראש צוות החוקרים של מוספה דיראני, שהואשם (ע"י דיראני) בעינויים ובהתעללות מינית, הודה כי הורה לחייל להתפשט בחדר החקירות ואיים על דיראני שאם הוא לא ידבר החייל יאנוס אותו. "אין מה לעשות,… כל אחד ומה שפותח אותו ואמרו לי לעשות הכל." לי כל התקרית הזאת הזכירה את הסרט Unthinkable.
יותר מכל הספר מראה כיצד פרשיות השבויים והנעדרים מנהלים את מדיניותם של מנהגי ישראל ולא ההפך. ספר יוצא מהכלל, אני מוריד הכובע בפני עבודתו של ברגמן וממליץ עליה בחום.
כרגע סיימתי לצפות בסרט Unthinkable שיצא ישר לווידאו. הסרט נחשב כ"מותחן פסיכולוגי" שעוסק בשאלה של מהם גבולות החקירה במקרה של איום טרור גרעיני. התשובה של הסרט באמת בלתי ניתנת לתפיסה ומזעזעת, באחת מהביקורות שקראתי מועלת השאלה האם קארי אן מוס (Carrie Ann Moss) וסמואל גאקסון (Samuel Jackson) היו צריכים את הכסף עד כדי כך שהם הסכימו לתת ידם לסרט מסוג זה.
כאמור, הסרט יצא ישר לווידאו, מה שהופך אותו כבר לזמין ברשת. קשה לי להמליץ על הסרט למי שמחפש סרט טוב שעוסק באיום הטרור הגרעיני או כסרט עם מסר מוסרי גדול (אלא אם אתה צ'ייני), אך מומלץ לצפות בסרט בכדי לדעת מה המסר המועבר בימים אלו.
באמת Unthinkable
על דברים מהסוג הזה מבוססים פרקים שלמים של southpark:

Kirsan Ilyumzhinov
Kalmykia ידועה בהיותה המדינה היחידה באירופה שהדת הבודהיסטית היא הדת הנפוצה בה, כמכה של השחמט וכנשלטת על-ידי חבורת בבונים.
Kirsan Ilyumzhinov, נשיאה של Kalmykia, טען בראיון טלווזיה כי בשנת 1997 הוא נפגש עם חייזרים שלקחו אל ספינת החלל שלהם (החייזרים מסתבר, לובשים חליפות צהובות).
בשלב זה, זה רק מתבקש שחבר פרלמנט רוסי יתעשת ויישאל את השאלות הקשות שכולם רוצים לשאול. חבר הפרלמנט הזה הוא לא Andre Lebedev, שחשב על סוג אחר של שאלות.
לשיטתו של חבר הפרלמנט Andre Lebedev, במידה ונשיא המדינה טוען שהוא נחטף ע"י חייזרים יש לוודא שהוא לא מסר להם סודות מדינה (הגיוני), אז הוא כתב מכתב למדבדב (Medvedev) …
ועל זה נאמר: "לא, את"
טוב, אז ה NPR יצא והוא ממש מושקע ויצירתי. אני כבר אבלבל לכם את המוח עליו מחר, אבל ככה שיהיה לבנתיים:
מאז שקראתי לפני שלוש שנים את אי ציות אזרחי של הנרי דיויד ת'ורו אני מנסה למצוא את הזמן לקרוא את ספרו Walden a.k.a. life in the woods. היום בסוף שיעור כינור השיחה גלשה לנושא של טיולים בטבע, אז המורה שלי שאלה אותי אם אני מכיר את ת'ורו וסיפרה לי שלאבא שלה יש פוסטר של ת'ורו במשרד שלו ושהוא ניסה לגדל את משפחתם בהלך רוחו של גראנד מאסטר ת'ורו. התלוננתי באוזניה שבזמנו לא הצלחתי למצוא את הספר מתורגם לעברית (היום התברר לי שיש גירסא עברית; מרי אזרחי, וולדן, הוצאת מוסד ביאליק, 1962).

נרי דייוויד ת'ורו
לאחר השיחה הגעתי חדור מוטיבציה למצוא את הספר ברשת וכך עשיתי. העלתי אותי ל Google docs שלי והוא זמין להורדה כאן.
לעצלנים שבכם
1. היום ראיתי שהוסר הסיווג מעל לתדריך הראשון אותו קיבלה תאצ'ר על הסכם SALT 2, במאי 1979.
2. מדיניות הגרעין של אובמה נתקלת במכשולים מבית ומחוץ בזמן קריטי. אתמול התפרסם שחברי סנאט רפובליקאים דורשים העברת תקציבים לבנייה וניסוי כלי נשק גרעיניים חדשים בתמורה לאישרור האמנה המתגבשת בין רוסיה וארה"ב. אפרופו מתגבשת…, אז כנראה שלא ממש. פוטין הצליח לעורר סערה כאשר הכריז על פיתוח נשקים גרעיניים חדשים, אך כאשר פוטין קושר בין מערכת ההגנה כנגד טילים האמריקאית להסכם העתידי הוא באמת יוצר אווירה לא נעימה על שולחן המשא ומתן. חשוב לציין שב-6 ליולי ארה"ב ורוסיה יצאו בהצהרה כי נושא מערכת ההגנה האמריקאית לא יכלל בשיחות ובהסכם.
foreign policy, פרסמו ניתוח מעניין וקצת הזוי של הסיבות האפשריות להתנהגות הרוסית, אך כמו שהם כתבו "בשורה התחתונה נראה כי השיחות נמצאות במבוי סתום".
