תומס שלינג (Thomas Schelling) הוא כלכלן, פרופסור ליחסים בינלאומיים וזוכה פרס נובל לכלכלה (2005). סיפרו The Strategy of Conflict (1960), היה מחקר חלוץ בתורת המיקוח והתנהגות אסטרטגית ונחשב לאחד ממאה הספרים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר במערב משנת 1945.
התיאוריות הכלכליות של שלינג אודות מלחמה הורחבו בספרו Arms and Influence (1966).ספר זה נחשב בעיני כאחד הספרים הטובים ביותר בתחום האסטרטגיה. לאחר זכייתו בפרס הנובל שלינג פרש מחיי האקדמיה ומאז נשמעת מדי פעם השאלה כיצד שלינג היה מנתח מקרה כזה או אחר.
ב – 16 לחודש, The New America Foundation ערכו כנס שעסק באיראן מבלי לנסות לענות בעצמם על שאלה זו, במקום זאת הם בחרו לארח את תומאס שלינג ולתת לו לענות לבד. ההרצאה מרתקת.
לאחר עיכובים רבים, ה - 2010 Nuclear Posture Review – השלישי מסוגו מאז סוף המלחמה הקרה פורסם. היה שווה להמתין, המסמך שמציג את חזונה של ארה"ב לחיזוק המשטר למניעת תפוצה גרעינית, הפיכת תהליך ה"גירעון" של איראן וצפון קוריאה, שיפור האמצעים לאבטחת נשקים גרעיניים, יצירת תמריצים לשמירה על ההתחייבויות ל NPT ועוד. המסמך מציג מגוון כלים שנועדו לעזור לקדם את מדיניות מניעת התפוצה הגרעינית ולכן הוא גם רחב יריעה מקודמיו.
הגזר:
ארצות הברית הציגה את " negative security assurance" בגירסא משופרת:
“United States will not use or threaten to use nuclear weapons against non-nuclear weapons states that are party to the Nuclear Non-Proliferation Treaty and in compliance with their nuclear non-proliferation obligations.”
הקטע המקביל בתקופת בוש:
The United States “will not use nuclear weapons against non-nuclear weapon states parties to the Treaty on the Nonproliferation of Nuclear Weapons [NPT], except in the case of an invasion or any other attack on the United States, its territories, its armed forces or other troops, its allies or on a state toward which it has a security commitment, carried out or sustained by such a non-nuclear weapon state in association or alliance with a nuclear weapon state.”
משמעות הדבר (והעניין גם נכתב במפורש ב NPR) שמדינות אשר חתומות על האמנה למניעת תפוצה גרעינית ומכבדות את ההתחייבות שלהן מקבלות הבטחה שארה"ב לא תאיים או תתקיף אותן גם במקרה בו הן תקפו את ארה"ב בנשק כימי או ביולוגי. (כמעט מיותר להזכיר שהבטחה זו לא ניתנת למדינות בעלות נשק גרעיני)
פרט לכך המסמך מודיע כי ארצות הברית מפחיתה את השימוש בנשק גרעיני למקרים הבאים:
The United States will continue to strengthen conventional capabilities and reduce the role of nuclear weapons in deterring non-nuclear attack, with the objective of making deterrence of nuclear attack on the United States or our allies and partners the sole purpose of U.S. nuclear weapons.
The United States would only consider the use of nuclear weapons in extreme circumstances to defense the vital interests of the United States or its allies and partners.
The United States will not use of threaten to use nuclear weapons against non-nuclear weapons states that are party to the NPT and in compliance with their nuclear proliferation obligations."
הפחתת מספר כלי הנשק הגרעיניים:
אובמה הכריז בנאומו בפראג כי ארה"ב מחויבת להפחתה במספר כלי הנשק הגרעיניים ולשים סוף לחשיבה שאפיינה את המלחמה הקרה. ניתוח המבנה של הכוחות הגרעינים במסמך הוא גם הבסיס להגבלות על מספר כלי הנשק הגרעיניים בהסכם START החדשה. ההגבלות על כמות כלי הנשק הם מועטות והמסמך אינו מתאר כיצד ההסכם החדש יביא לצמצום, כך למשל ההסכם סופר את מספר כלי הנשק הפרושים ( Deployed) ולא את המספר הכולל שלהם בארסנל הגרעיני.
הגבלה מעניינת אשר עושה כאמבק היא ההחלטה לאסור שימוש ב MIRV עם ראשי נפץ גרעיניים. החלטה זו התקבלה במקור בNPR משנת 1994 ושונתה ע"י ממשל בוש שהתיר למספר מצומצם של ICBM לשאת ראשי נפץ מתפצלים.
הרשת מלאה בביקורות שונות על המהלך של צימצום תפקידם של כלי הנשק הגרעיניים. עיקר הביקורת היא על ביטול העמימות באשר לתנאים בהם ארצות הברית תפעיל נשק גרעיני, לטענת המבקרים פעולה זו מפחיתה את יכולת ההרתעה:
"We want our enemies to believe that we may well be crazy enough to vaporize them"
אני חושב שהטיעון הנגדי לביקורת הוא שכולם יודעים עד כמה הנשק הגרעיני אינו שמיש ולכן הנשק ממלא תפקיד של חיזוק מורלי ולא של מרתיע (לפחות במקרה האמריקאי)
Bill Matthews כתב ביום שישי מאמר על עתידם של המפציצים האסטרטגים תחת הסכם START החדש. המאמר מציג השפעה אפשרית של צורת ספירת ראשי הנפץ הגרעיניים ע"פ ההסכם החדש על כמות המפציצים האסטרטגים של ארה"ב.
האמת היא שגם אם ביל צודק והזרוע האווירית של ה- Triad האמריקאי תחלש, לא נראה כי הדבר יחליש את היכולת הגרעינית של ארה"ב משום שהשימוש במפציצים אסטרטגים היא רק תוכנית חלופה לכל שאר אפשרויות השילוח.
אז מה בעצם כל העניין של הספירה אומר?
תחת ההסכם החדש כל מפציץ ייחשב ככלי נשק גרעיני אחד בעוד שלמעשה יש להם פוטנציאל נשיאה של 16-20 ראשי נפץ. המשמעות של כל זה היא, שההצהרה של הבית הלבן בדבר הפחתת מספר ראשי הנפץ המותרים לאחזקה ב- 60% מהסכם START הראשון וכ – 30% מההסכם שחתם בוש במוסקבה אינה נכונה.
Via - FAS.org
ע"פ החבר'ה מ FAS, אם נעשה שימוש בשיטת הספירה המוצעת בהסכם נגלה שארה"ב מחזיקה בכ-1650 ראשי נפץ (במקום 2100) ואילו ברית המועצות מחזיקה בכ-1740 (במקום 2600). הם גם עשו את החשבון וגילו שמדובר בערך ב 1310 ראשי נפץ גרעיניים אשר נעלמו מהספירה. היעד של 1550 ראשי נפץ כבר לא נראה רחוק, במיוחד כאשר מדברים על טווח של 10 שנים פלוס יכולת להארכה (חד פעמית) של 5 שנים.
Office of the Press Secretary ________________________
FOR IMMEDIATE RELEASE
March 25, 2010
Key Facts about the New START Treaty
Treaty Structure: The New START Treaty is organized in three tiers of increasing level of detail. The first tier is the Treaty text itself. The second tier consists of a Protocol to the Treaty, which contains additional rights and obligations associated with Treaty provisions. The basic rights and obligations are contained in these two documents. The third tier consists of Technical Annexes to the Protocol. All three tiers will be legally binding. The Protocol and Annexes will be integral parts of the Treaty and thus submitted to the U.S. Senate for its advice and consent to ratification.
Strategic Offensive Reductions: Under the Treaty, the U.S. and Russia will be limited to significantly fewer strategic arms within seven years from the date the Treaty enters into force. Each Party has the flexibility to determine for itself the structure of its strategic forces within the aggregate limits of the Treaty. These limits are based on a rigorous analysis conducted by Department of Defense planners in support of the 2010 Nuclear Posture Review.
Aggregate limits:
· 1,550 warheads. Warheads on deployed ICBMs and deployed SLBMs count toward this limit and each deployed heavy bomber equipped for nuclear armaments counts as one warhead toward this limit. · This limit is 74% lower than the limit of the 1991 START Treaty and 30% lower than the deployed strategic warhead limit of the 2002 Moscow Treaty.
· A combined limit of 800 deployed and non-deployed ICBM launchers, SLBM launchers, and heavy bombers equipped for nuclear armaments.
· A separate limit of 700 deployed ICBMs, deployed SLBMs, and deployed heavy bombers equipped for nuclear armaments. · This limit is less than half the corresponding strategic nuclear delivery vehicle limit of the START Treaty.
Verification and Transparency: The Treaty has a verification regime that combines the appropriate elements of the 1991 START Treaty with new elements tailored to the limitations of the Treaty. Measures under the Treaty include on-site inspections and exhibitions, data exchanges and notifications related to strategic offensive arms and facilities covered by the Treaty, and provisions to facilitate the use of national technical means for treaty monitoring. To increase confidence and transparency, the Treaty also provides for the exchange of telemetry.
Treaty Terms: The Treaty’s duration will be ten years, unless superseded by a subsequent agreement. The Parties may agree to extend the Treaty for a period of no more than five years. The Treaty includes a withdrawal clause that is standard in arms control agreements. The 2002 Moscow Treaty terminates upon entry into force of the New START Treaty. The U.S. Senate and the Russian legislature must approve the Treaty before it can enter into force.
No Constraints on Missile Defense and Conventional Strike: The Treaty does not contain any constraints on testing, development or deployment of current or planned U.S. missile defense programs or current or planned United States long-range conventional strike capabilities.
התדרוך הרישמי של הבית הלבן
ההסכם עצמו עדיין לא שוחרר לציבור, אבל כבר יש דיונים ברשת על ההשפעה שלו. הנושא העיקרי כרגע הוא אישרור ההסכם בדומה הרוסית בסנאט האמריקאי. (כרגע חסרים בין 7 ל-8 קולות, תלוי במצב הרוח של ג'ו ליברמן )
נ.ב
אם אני לא טועה ב -6 צריך לצאת Nuclear Posture Review, המסמך שמציג את מדיניות ארה"ב בתחום ל 5 -10 שנים הבאות. המסמך שכמובן יבטא את מדיניות הממשל אמור ביחד עם חתימת ההסכם בפראג (בין ה -12 ל-13 לאפריל) לחזק את עמדת הממשל בבואו לחפש תמיכה לאישרור ההסכם בסנאט
כידוע (או שלא) חודש מרץ הוא ה Deadline למספר תהליכים הנוגעים לבקרת נשק ותפוצה גרעינית. החשוב מבין התהליכים הוא המשא ומתן על ההסכם היורש של START. בפני ההסכם המתגבש עומדים מספר מכשולים הנוגעים לקשירתו עם תוכנית ההגנה מטילים של ארה"ב, מחסור במומחים בתחום הטלמטריה ואישרור ההסכם בסנאט האמריקאי.
התהליך השני אשר אמור להסתיים בחודש מרץ הוא הגעה להסכמה אודות הסנקציות אשר יוטלו על איראן. ע"פ Josh Rogin ההסכם המתגבש יהיה בעל ניסוח עמום בכדי לאפשר לרוסיה לתמוך בו ומצד שני לאפשר למדינות אחרות לקדם סנקציות כלכליות נוספות כנגד איראן. ג'וש מצביע גם על תיאום אסטרטגי מוגבר בין ישראל לארה"ב.
There are also increased signs of close coordination between the U.S. and Israel on the Iran issue. In addition to the trip this week by Deputy Secretary of State Jim Steinberg and Under Secretary of Defense Michèle Flournoy, there have been a flurry of high-level visits back and forth in recent weeks.
CIA Director Leon Panetta was there at the end of January, National Security Advisor Jim Jones was in Israel in February, Chairman of Joint Chiefs Adm. Mike Mullen and Deputy Secretary of State Jack Lew were there last week, Vice President Joe Biden is expected there March 4. From the Israeli side, Defense Minister Ehud Barak will be in Washington this week and Prime Minister Benjamin Netanyahu will be in town March 21, and then back again for the nuclear security conference in April.
"You are seeing a very steady, and even stepped-up level, of strategic coordination between the U.S. and Israel at the moment," said one Washington-based Middle East hand. "And given the meaningful shift in tone in public and policy in private that we are seeing from the administration, not to mention the IAEA seeing signs of warhead work in Iran, those talks are sure to be very, very sensitive."
פרסומים חשובים (חדשים) של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (תודה ל ACW שהעלו אותם לרשת)
℘ Implementation of the NPT Safeguards Agreement and relevant provisions of Security Council resolutions 1737 (2006), 1747 (2007), 1803 (2008) and 1835 (2008) in the Islamic Republic of Iran, Gov/2010/10
℘ Implementation of the NPT Safeguards Agreement in the Syrian Arab Republic, Gov/2010/11
Agreement and relevant provisions of Security Council resolutions 1737 (2006), 1747 (2007),
1803 (2008) and 1835 (2008) in the Islamic Republic of Iran GOV/INF/2010/2.
בנוסף לכל התהליכים הגדולים שמתרחשים שווה לתת את תשומת הלב גם לשינויים המבורכים שקלינטון מנהיגה בגוף האחראי על בקרת הנשק בארה"ב.
ידיעות כאלו הן חסרות ערך, השאלה היא לא האם אנו מקבלים את איראן כמדינה גרעינית אלא האם אנו מקבלים אותה כמדינת סף. ומה הם התנאים שאנו מציבים בפני כל מדינה אשר מבקשת להחזיק בטכנולוגיה גרעינית, זאת מתוך הבנה שמרגע שמדינה מתחילה בפיתוח טכנולוגיית גרעין תמיד תהייה במרחק של שנה עד שמונה מפצצה.
הערכות המודעין של ארה"ב החל מתחילת שנות ה-90 טענו כי איראן נמצאת כשנה עד שמונה שנים מפצצה.
Late 1991: In congressional reports and CIA assessments, the United States estimates that there is a ‘high degree of certainty that the government of Iran has acquired all or virtually all of the components required for the construction of two to three nuclear weapons.’ A February 1992 report by the U.S. House of Representatives suggests that these two or three nuclear weapons will be operational between February and April 1992.”
“February 24, 1993: CIA director James Woolsey says that Iran is still 8 to 10 years away from being able to produce its own nuclear weapon, but with assistance from abroad it could become a nuclear power earlier.”
“January 1995: The director of the U.S. Arms Control and Disarmament Agency, John Holum, testifies that Iran could have the bomb by 2003.”
“January 5, 1995: U.S. Defense Secretary William Perry says that Iran may be less than five years from building an atomic bomb, although ‘how soon…depends how they go about getting it.’”
“April 29, 1996: Israeli prime minister Shimon Peres says ‘he believes that in four years, they [Iran] may reach nuclear weapons.’”
“October 21, 1998: General Anthony Zinni, head of U.S. Central Command, says Iran could have the capacity to deliver nuclear weapons within five years. ‘If I were a betting man,’ he said, ‘I would say they are on track within five years, they would have the capability.’”
“January 17, 2000: A new CIA assessment on Iran’s nuclear capabilities says that the CIA cannot rule out the possibility that Iran may possess nuclear weapons. The assessment is based on the CIA’s admission that it cannot monitor Iran’s nuclear activities with any precision and hence cannot exclude the prospect that Iran may have nuclear weapons."1
1. היום ראיתי שהוסר הסיווג מעל לתדריך הראשון אותו קיבלה תאצ'ר על הסכם SALT 2, במאי 1979.
2. מדיניות הגרעין של אובמה נתקלת במכשולים מבית ומחוץ בזמן קריטי. אתמול התפרסם שחברי סנאט רפובליקאים דורשים העברת תקציבים לבנייה וניסוי כלי נשק גרעיניים חדשים בתמורה לאישרור האמנה המתגבשת בין רוסיה וארה"ב. אפרופו מתגבשת…, אז כנראה שלא ממש. פוטין הצליח לעורר סערה כאשר הכריז על פיתוח נשקים גרעיניים חדשים, אך כאשר פוטין קושר בין מערכת ההגנה כנגד טילים האמריקאית להסכם העתידי הוא באמת יוצר אווירה לא נעימה על שולחן המשא ומתן. חשוב לציין שב-6 ליולי ארה"ב ורוסיה יצאו בהצהרה כי נושא מערכת ההגנה האמריקאית לא יכלל בשיחות ובהסכם.
foreign policy, פרסמו ניתוח מעניין וקצת הזוי של הסיבות האפשריות להתנהגות הרוסית, אך כמו שהם כתבו "בשורה התחתונה נראה כי השיחות נמצאות במבוי סתום".
