פוסט בחטף…
קבוצת פעילי שלום פרצה לפני מספר ימים (בפעם השניה) לבסיס חיל האוויר הבלגי "Kleine-Brogel" וכן ניחשתם נכון, מאוחסנות בו פצצות גרעין ומטוסים לנשאיתן. מעקב אחר הפרסומים על העניין (1,2,3) מייצר את המסלול שעשו במשך 40 דקות עד שעה (תלוי את מי שואלים).
הקטע המצחיק הוא שעד שהגיע אליהם שוטר הוא הגיע עם נשק לא טעון. 
הספר עוסק ביחידת הלוחמה בטרור גרעיני בארצות הברית והוא מציג תובנות רבות לגבי נהלי העבודה של יחידות מסוג זה.
בכל מקרה מצאתי ראיון עם המחבר.
כתבה ישנה של ה CBS על פעילות היחידה בבחירות האחרונות בארצות הברית.
הסיפור הוא כזה: לפני מספר ימים העיד חבר מאפיה איטלקית ממחוז קאלאבריה על שלוש ספינות שהטביע כאשר על סיפון כל אחת מהן נמצאת פסולת גרעינית. כיום מתבצעת סריקה לגילויו חומרים רדיואקטיביים על שרידי הספינה במידה וימצאו חומרים אלו יהיה צורך לערוך בדיקות על כ-31 ספינות נוספות הידועות למשטרה האיטלקית. דיווחים שהמאפיה מטביעה ספינות המיועדות לאתרי הטמנת פסולת גרעינית בכדי להמנע מתשלומים "לא הכרחים" מסתובבים כבר הרבה זמן. למעשה גריין פיס Green peace וארגונים סביבתיים מנהלים רשימות של ספינות של פסולת גרעינית שנעלמו בים התיכון כבר מספר עשורים.
צילום תת ימי של חבית המכילה פסולת גרעינית
כניסת המאפיה האיטלקית לתעשיית האנרגיה הגרעינית היא תצוגה של אי שליטה בחומרים מסוכנים ותוצאה של הפרטת התעשיה. החיפוש אחר רווח הינו המניע העיקרי העומד מאחורי שחקנים בשוק ונראה שנסיונות להחצנת עלויות מצד שחקנים בו נתפסת כמעט כבלתי נמנעת. התעשייה הגרעינית שנחשבת לאחת התעשיות המבוקרות והמוסדרות ביותר על-ידי הקהילה הבינלאומית לא מצליחה למנוע אובדן של חומרים מסוכנים וחלקים מעבודתה מבוצעים על-ידי אירגוני פשיעה. המצב בו ארגונים סביבתיים מעידים במשך מספר עשורים על העלמות ספינות שנושאות חומרים מסוכנים והדבר איננו נבחן מעיד עד כמה איום הטרור הגרעיני הוא מוחשי בשל נגישות החומרים ועד כמה יש צורך להלאים את תעשיית האנרגיה הגרעינית.
כבר מעל שנה שאני מנסה למצוא זמן וחשק בכדי לכתוב את הפוסט הפשוט הזה, אז הנה הוא…
את דרכי אל תוך עולם בקרת הנשק עשיתי לפני מספר שנים דרך תחום הגרעין ורק לאחר מכן נחשפתי לעולם התיאורטי של השליטה הדמוקרטית במנגנוני הביטחון. הנושא הראשון שעסקתי בו היה מאזן הכוחות הגרעיני בין הודו לפקיסטאן עם דגש על תפקידם של ארה"ב וסין כמתווכות בסכסוך.
הטענה הקלאסית היא שהסכסוך ההודי פקיסטאני הוא סכסוך נמוך עוצמה אשר שומר על אופיו עקב החשש מהשמדה הדדית (מצב המוכר בשפה המקצועית כ- "MAD").אם נשליך ממקרה זה על המקרה הישראלי איראני ניתן יהיה לטעון כי החשש ממתקפה גרעינית איראנית על ישראל אינו מציאותי כל עוד הממשל בטהראן חפץ חיים. מכאן קל מאוד להגיע למסקנה כי האיום שעתיד לעמוד מול ישראל במקרה בו איראן תחזיק בנשק גרעיני הוא ניהול WAR BY PROXY מצד איראן (מדובר על חיזבאללה כמובן) כנגד ישראל מבלי שזו תוכל להגיב למקור ההתקפות בצורה ישירה.
