Polakow-Suransky, חוקר אמריקאי ביקש מדרום אפריקה לחשוף חלק ממסמכה לשם מחקר\ספר שיוצא לאור השבוע. בין המסמכים שפוסמו היו גם מספר עדויות רשמיות ראשונות שישראל מחזיקה בנשק גרעיני.
המסמכים משנת 1974-1975 מציגים כי שר הביטחון של דרום אפריקה (Botha) ביקש משר הביטחון הישראלי (שמעון פרס) טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. שמעון פרס הציע את ראשי הנפץ בשלושה גדלים. ישראל ודרום אפריקה חתמו על מספר הסכמים לחיזוק הקשרי הצבאיים ועל כך שעצם קיומה של העיסקה תשאר סודית.
ישראל ניסתה כמובן לעצור את פרסום המסמכים ע"י הממשלה הפוסט-אפרטהייד של דרום אפריקה אך ללא הצלחה. הפרסום בעיתוי זה מקשה על ישראל השבוע בהתמודדות בדיונים על המזרח התיכון והגרעין. הטיעון הקלאסי של ישראל כי היא מדינה אחראית (בשונה מאיראן) וכי גם אם היו לה כלי נשק גרעיניים הרי שהיא היתה משתמשת בהם רק לצורכי הגנה נשמט תחת רגליה.
העלתי את המסמכים לחשבון ה- Google Docs שלי.
מסמך ישראלי בו פרס מתייחס לפגישה ומציין כי לישראל ולמשטר האפרטהייד יש אינטרסים דומים וכי הן שותפות לשנאה לאי צדק.
עושה רושם שאין ממש טעם לכלוא את וואנונו וכי ישראל משקרת אך ורק לאזרחיה שזכאים לדיון ציבורי בסוגיות הגרעין (בטיחות הכורים, אסטרטגיה גרעינית, עלות מול תועלת וכו').
ידיעות כאלו הן חסרות ערך, השאלה היא לא האם אנו מקבלים את איראן כמדינה גרעינית אלא האם אנו מקבלים אותה כמדינת סף. ומה הם התנאים שאנו מציבים בפני כל מדינה אשר מבקשת להחזיק בטכנולוגיה גרעינית, זאת מתוך הבנה שמרגע שמדינה מתחילה בפיתוח טכנולוגיית גרעין תמיד תהייה במרחק של שנה עד שמונה מפצצה.
הערכות המודעין של ארה"ב החל מתחילת שנות ה-90 טענו כי איראן נמצאת כשנה עד שמונה שנים מפצצה.
Late 1991: In congressional reports and CIA assessments, the United States estimates that there is a ‘high degree of certainty that the government of Iran has acquired all or virtually all of the components required for the construction of two to three nuclear weapons.’ A February 1992 report by the U.S. House of Representatives suggests that these two or three nuclear weapons will be operational between February and April 1992.”
“February 24, 1993: CIA director James Woolsey says that Iran is still 8 to 10 years away from being able to produce its own nuclear weapon, but with assistance from abroad it could become a nuclear power earlier.”
“January 1995: The director of the U.S. Arms Control and Disarmament Agency, John Holum, testifies that Iran could have the bomb by 2003.”
“January 5, 1995: U.S. Defense Secretary William Perry says that Iran may be less than five years from building an atomic bomb, although ‘how soon…depends how they go about getting it.’”
“April 29, 1996: Israeli prime minister Shimon Peres says ‘he believes that in four years, they [Iran] may reach nuclear weapons.’”
“October 21, 1998: General Anthony Zinni, head of U.S. Central Command, says Iran could have the capacity to deliver nuclear weapons within five years. ‘If I were a betting man,’ he said, ‘I would say they are on track within five years, they would have the capability.’”
“January 17, 2000: A new CIA assessment on Iran’s nuclear capabilities says that the CIA cannot rule out the possibility that Iran may possess nuclear weapons. The assessment is based on the CIA’s admission that it cannot monitor Iran’s nuclear activities with any precision and hence cannot exclude the prospect that Iran may have nuclear weapons."1
1. היום ראיתי שהוסר הסיווג מעל לתדריך הראשון אותו קיבלה תאצ'ר על הסכם SALT 2, במאי 1979.
2. מדיניות הגרעין של אובמה נתקלת במכשולים מבית ומחוץ בזמן קריטי. אתמול התפרסם שחברי סנאט רפובליקאים דורשים העברת תקציבים לבנייה וניסוי כלי נשק גרעיניים חדשים בתמורה לאישרור האמנה המתגבשת בין רוסיה וארה"ב. אפרופו מתגבשת…, אז כנראה שלא ממש. פוטין הצליח לעורר סערה כאשר הכריז על פיתוח נשקים גרעיניים חדשים, אך כאשר פוטין קושר בין מערכת ההגנה כנגד טילים האמריקאית להסכם העתידי הוא באמת יוצר אווירה לא נעימה על שולחן המשא ומתן. חשוב לציין שב-6 ליולי ארה"ב ורוסיה יצאו בהצהרה כי נושא מערכת ההגנה האמריקאית לא יכלל בשיחות ובהסכם.
foreign policy, פרסמו ניתוח מעניין וקצת הזוי של הסיבות האפשריות להתנהגות הרוסית, אך כמו שהם כתבו "בשורה התחתונה נראה כי השיחות נמצאות במבוי סתום".
בסוף השבוע פורסם בתקשורת כי בידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) ראיות המעוררות חשש כי איראן ערכה ניסוי בראשי נפץ המדמים פעולה של ראש נפץ גרעיני. מדובר בראשי נפץ בעלי מנגנון IMPLOSION כפול (קריסה כלפי פנים) . מה בדיוק זה אומר ואיך זה פועל אפשר למצוא בוויקפדיה.
כמובן שמדובר בהתפתחות מדאיגה, אבל זו גם הזדמנות נהדרת לשתף את המסמך הזה, שעוסק בתכנון ראשי נפץ גרעיניים.
Col. Christopher Ayres, מפקד טייסת 91 המומנה על כלי הנשק הגרעיניים של חיל האוויר בארצות הברית פוטר בשבוע שעבר עקב שורה של כשלים ביטחותיים שגרמו לאובדן האמון ביכולת הפיקודית שלו.
אז מה הוא עשה שהוביל לאובדן האמון?, במהלך השנה האחרונה שתי משאיות הנושאות חלקים של טילים בין יבשתיים התהפכו. במקרה אחד הנהג דיווח שסטה ממסלולו עקב חרק גדול במיוחד שהסיח את דעתו. בבבדיקת בטיחות שנערכה ב-2008, הטייסת שלו נכשלה. הפדיחה הכי גדולה שהתרחשה תחת פיקודו היא מציאת קצין ישן כאשר הוא מחזיק בידו את קודי השיגור של טילים בין יבשתיים.
נקבע כי Colonel Ferdinand Stoss יחליף את כריסטופר בתפקידו. פרדינרד אדם הוא אדם מבוגר יותר (מה שמחסה על הטעות הקודמת של לתת נשק גרעיני לילד), אך המבט שיש לו בעניים והחיוך הדבילי שלו ללא ספק מצביעים על טעות מסוג אחר.
באופן מפתיע איראן והמעצמות הצליחו להגיע לפריצת דרך משמעותית ומבורכת בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן. איראן הסכימה לשלוח כמות מסויימת של אורניום מועשר (ככל הנראה כמות שתסיר את החשש שיהיה באיראן מספיק אורניום מועשר לצרכי פיתוח נשק) למדינות אחרות לשם עיבוד מחדש. בנוסף איראן הסכימה לאפשר לפקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לבקר במתקן שאובמה חשף בשבוע שעבר.
ההצהרה כפי שיצאה מדובר מזכירות המדינה האמריקאית בג'נבה
U.S. DEPARTMENT OF STATE
Office of the Spokesman
October 1, 2009
Geneva, Switzerland
Senior U.S. Official on P5+1 Talks in Geneva
SENIOR U.S. OFFICIAL: Let me start off by recapping the events of the day; and offer a few main impressions; and then open up to your questions.
We spent a total of about 7.5 hours today in a variety of meetings with the Iranians. We started the morning plenary session a little after 10:00 o’clock. That went on for about three hours. Dr. Solana kicked off the meeting as the leader of the 5+1 delegation; the U.S. spoke after Solana; and was then followed by Dr. Jalili, the head of the Iranian delegation and the other members of the 5+1 group, the other political directors.
We then broke for an informal lunch. During this break we had the opportunity to have about a 45 minute one-on-one sidebar discussion with Jalili. It was in a small sitting room next to the main conference room in which we were meeting. Over the next several hours after this lunch break began there were a series of discussions. It was a pretty free-flowing event, both amongst the 5+1 members and with the Iranians.
We held a second short afternoon plenary session, then ended today’s discussions at about 5:30. Solana and Jalili held press conferences which all of you have heard.
Let me touch on a few of the main issues and themes today, at least from our perspective. Solana’s remarks at the press conference captured many of the elements of today’s dialogue. I’d say that four themes emerged: the unity of the 5+1 group, focus on the nuclear issue, the urgency of this intensive or what we hope will be an intensive diplomatic process, and the need for Iran to take practical steps.
During the plenary sessions we had a lengthy conversation about the nuclear issue. We reemphasized our position that Iran has rights, but with those rights come responsibilities. We laid out our view that we look to Iran to take concrete steps to address the international community’s concerns by beginning to create confidence in Iran’s nuclear intentions and establish transparency in its program. We stressed our serious concern about the revelation of the clandestine enrichment plant near Qom and underscored the importance of full cooperation with the IAEA and having an IAEA inspection, as Solana said publicly, within the next couple of weeks. I understand that Mohammed ElBaradei, the Director General of the IAEA is going to be in Tehran this weekend to try to iron out the details.
During the plenary and on the margins and during our sidebar discussion, which I can come back to in a minute, we discussed the question of the Tehran research reactor. And maybe a little background would be helpful. This is a research reactor which has been in operation in Tehran for decades, producing medical isotopes under strict IAEA safeguards. The last supply of fuel for this reactor, which is at roughly 19.75 percent LEU, was supplied by the Argentine government in the early 1990s and it’s going to run out in roughly the next year, year and a half.
Iran came to the IAEA a few months ago with the request to replace this supply. The IAEA consulted us and some others, some other members, and to make a long story short the United States and Russia joined together in a proposal to the IAEA which the IAEA subsequently conveyed as a response to the Iranians, to use Iran’s own LEU stockpile as the basis, as the feedstock for the reactor fuel that’s required.
This would then entail taking its LEU, which is enriched to about 3.5 percent, enriching it up to 19.75 percent in Russia, which the Russians have now publicly confirmed that they’re prepared to do, and then fabricating that into fuel assemblies which can be used at this safeguarded reactor, and the French have now confirmed their willingness to play that last role. Those are the basic details involved in the proposal. The potential advantage of this, if it’s implemented, is that it would significantly reduce Iran’s LEU stockpile which itself is a source of anxiety in the Middle East and elsewhere.
During our talks today the Iranians agreed to accept this proposal in principle, and there’s to be a meeting in Vienna on the 18th of October, led by IAEA experts, to try to work out the details.
So again, at least in our view, the research reactor proposal made by the IAEA would be a positive interim step to help build confidence so that we’d have more diplomatic space to pursue Iran’s compliance with its obligations under the Security Council Resolutions, the NPT and the IAEA, and to tackle the more fundamental question of Iran’s nuclear program.
I’m sorry to be so long-winded, but I’ll add a couple of comments on the sidebar conversation with the Iranians.
This was a direct and candid discussion. We reinforced the points that we had made in the plenary session, that all of us have made on our concerns about the nuclear program, stressed again the need for the Iranians to take concrete and practical steps consistent with its international obligations to build confidence, and to demonstrate that its program is exclusively peaceful in nature. While the focus of this bilateral conversation was on the nuclear program, there was also a frank exchange on some other issues, including human rights.
So broadly speaking, I think the significance of today was that Iran, having refused to talk about its nuclear program since July of 2008, engaged on that program today with the United States as a full participant. We began a discussion. I don’t think anyone expected, I said this to some of you yesterday, that no one expected that one day would allow us to resolve international concerns about Iran’s nuclear program, but I think today was a first step in what is bound to be a difficult process.
We are in what we hope is an intensive diplomatic phase now. It will not be open ended. We will actively pursue the implementation of the practical steps that Solana has laid out. Why don’t I stop there.
כאילו שכל הרעיון של מוקש לא מרושע מספיק, היה צריך להמציא אחד גרעיני.
ברור שהוא לא היה ממש מוקש (אף אחד לא ממש רוצה מלחמה גרעיניתכתוצאה מאדיוט אחד ירד משבילי הסימון של קק"ל)
בכל מקרה התמונות נחמדות ומספקות הצצה למזעור מנגנון GUN
Scientists displaying the warhead (left) and packing container for the Medium Atomic Demolition Munition (MADM), a low-yield (1- to 15-kiloton) nuclear land mine designed to be deployed behind enemy lines and destroy tunnels, bridges, dams, and disrupt enemy troop movements. The entire unit (including warhead) weighed less than 400 pounds and was deployed from 1965 to 1986.
K Santhanam הוא מדען גרעין הודי שהיה ממונה על הניסויים הגרעינים בשנת 1998, היום הוא אמר לתקשורת כי אחד מהניסוים התרמוגרעינים של פצצת המימן שערכה הודו (וכמעט שהבעיר את האזור כולו) נכשל. לטענתו אין בידי הודו יכולת הרתעה גרעינית אמיתית ולכן אסור לה לחתום על האמנה לאיסור ניסוים גרעיניים.
אולי כדאי גם לציין שגם אם היה לה יכולת תרמוגרעינית, הרי שאין לה את אמצעי השילוח הדרושים להרתעת פקיסטאן. כיום הודו מחזיקה ביכולת מוכחת של טילי Prithvi עם טווח של רק 250 ק"מ
הממשל ההודי דוחה כמובן את טענותיו אבל זה לא מונע מהפקיסטאנים לחגוג ולטעון כי היכולת שיש בידי הודו היא לא יותר מתצוגת זיקוקים.
לפני מספר ימים הבטחתי שתוך יום אכתוב מדוע המבנה המדובר איננו מבנה לצורכי גרעין.
עקב חוסר זמן הדבר לא יוצא לי ממש, אני רק אומר ששני מקורות מה- IAEA מסרו כי במבנה זה כבר נערכו ביקורות (מה שלא באמת אומר הרבה) ובנוסף מתצלומים קודמים של אזור המבנה לא נראתה בנייה של קומת מרתף – כך שהגודל של המבנה אינו מתאים לשם בניית כור.
בכל מקרה כשאתפנה לעניין אני מבטיח פוסט מורחב, בנתיים אני עסוק בכתיבה של דברים חשובים יותר (לי לפחות).
Col. Christopher Ayres, מפקד טייסת 91 המומנה על כלי הנשק הגרעיניים של חיל האוויר בארצות הברית פוטר בשבוע שעבר עקב שורה של כשלים ביטחותיים שגרמו לאובדן האמון ביכולת הפיקודית שלו.
