שליח של תקווה
פברואר 12, 2009הכל החל כשצפיתי בסרט Wall-E. באחת הסצנות Wall-E בטעות משוגר לחלל כשהוא אוחז בטיל סטייל חללית שמפלסת את דרכה מבעד לענן של גרוטאות לוויין המקיפות את כדור הארץ.
הלוויין האירני עונה לשם OMID1 או בעברית: "תקווה". לוויין זה הוא לוויין תקשורת פשוט ואינו בעל יכולות צילום. הלוויין שוגר על גבי טיל שנקרא Safir (שליח) והוא החלק הבעייתי ביותר בכל סוגיית שיגור התקווה לחלל.
SAFIR הוצג בתקשורת האירנית כטיל דו שלבי, אך דיווח זה מפתיע (אם להשתמש במילותיהם של מחברי הבלוג ACW) מכיוון שסיכיוו של טיל דו שלבי להצליח בהצבת לוויין הם נמוכים מאוד, אבל מאוד נמוכים.
אז איך הם עשו את זה? יש לכך מספר אפשרויות שכל אחת מהן מדאיגה בפני עצמה.
האפשרות הראשונה היא שהם רימו, כלומר זה לא היה טיל דו שלבי אלא טיל תלת שלבי. כמובן שמכך נגזר טווח הטיל. האפשרות השניה היא ש-SAFIR הוא טיל דו שלבי עם מנגנון שנועד להוסיף לו BOOST קטן נוסף (במילים אחרות מיני תלת שלבי). אנשים ברשת החלו לבדוק את תצלום השיגור של הלוויין בתקווה למצוא הבזק שלישי בזמן מעוף הטיל. האפשרות השלישית היא השתפרות מרחיקת לכת ביכולת של האירנים לתכנן טילים דו שלביים ולמעשה לקפוץ מדרגה מבחינת יכולת מדעית.
לאחר שבוע של דיונים מתישים ברחבי הרשת נראה כי מתגבשת הדעה כי שימוש בטילים כגון Nodong ו- Taepodong-1 (שהם למעשה טילי סקאד משוכללים) לא יכול להביא לידי הצבת מטען במשקל המדובר בגובה המתאים במהירות הנכונה. אחת ההצעות החמות כיום ברשת היא כי האירנים אכן התקדמו ביכולת התכנון של טילים דו שלביים וכי ייתכן והם עושים שימוש בטכנולוגיה הסינית הנמצאת בטילי ה- Long march. במקרה כזה ה- Specific impulse (שזה פחות או יותר נפח מנוע במונחים של טילים) של ה- SAFIR חזק במידה המאפשרת את השיגור.
מכיוון שישראל כבר הרבה זמן נמצאת בטווח הטילים של איראן שיפורים בטווחי הטלים (מנוע BOOST או טיל תלת שלבי) אינם דורשים עירנות מיוחדת, אך יכולת ט"קק המבוססת על טכנולוגיה חדישה (יחסית לזו שהיתה מצויה בידי האירניים) דורשת בדיקה חוזרת של יכולת היירוט.
לינקים וסרטים רלוונטים:
מאחורי הקלעים של שיגור הלוויין.
נ.ב.
אם כבר מדברים על כמות החרא שבחלל, היא במקרה הצליחה להביא לידי התנגשות של שני לוויינים הלילה.
